הנחיות שניתנו ביום המלא האחרון של הריטריט

דרכים שונות להתבונן דרך הפריזמה של לא אצמי, שכל אחת בעלת פוטנציאל שחרור של התודעה

איך בכלל מתחילים? הנחיות בהירות להתחלת הריטריט

הבנה של לא עצמי עוזרת לנו להחזיק בקלילות את העצמי שלנו, ולהתפנות למלאכת המחשבת של העמקה עד אינסוף אל תוך הפוטנציאל שלנו להיום אדם שלם בעולם

בהמשך לשיחה הקודמת מהערב, מס 339, לרכב על הדרקון

אפשרויות נוספות לנווט את דרכנו עם הרגשות שלנו

איך עובדים עם הרגשות החזקים שלנו - כמה אופנים חדשים

המהות הטובה שלנו זורחת דרך הסדקים, שנפערים בעיתות מצוקה ומשבר. דרך הסדק זורח האור, ואנחנו לומדים איך לעבוד עם "החיילים הנאמנים" שלנו, ההגנות, שומרי הסף שלא נותנים לנו לפרוח למלוא גודלנו, מתוך נסיון שאינו נחוץ עוד, להגן עלינו.

מתוך "הפצע הקדוש" צומחת גם הישועה שלנו, אם נוכל להפנות את המבט, ישיר וחומל ורחום, אל מקורות הפציעה, אל הסיבות בעטיין נסגרנו והתכסנו במנגנוני הגנה, ומשם, מתוך הפצע עצמו, תפציע גם התשובה, היעוד והמתנה שאנחנו.

עם סטיבן פולדר ולילה קמחי

מושג הבודהיסטווה הוא מושג עתיק מהמסורת הבודהיסטית של המהיאנה, ומשמעותו - ישות מוארת שנדרה להשאר כאן עד שכל הברואים ישתחררו. 

איך רלוונטי מושג זה לחיינו אנו ומה המשמעויות שלו בזמנים שלנו

בסופו של דבר, כולנו נגיע אל הים של החופש. על רקמה אנושית אחת, וגדולה ממנה, ואפשרויות החופש, לפעום כעם כל מה שחי

יש דרכים שונות להגיע לוול-ביאינג. השמחה היא בהחלט אחת מהן.  מה מאפשרת השמחה ומה היא צריכה? על שמחה ועל הדרכים הנוספות להגיע אל האושר

ספטמבר 2025

השבת האחרונה של השנה, יש בה פוטנציאל עוצמה וחסד. זה הזמן בו "המלך בשדה" - שערי שמיים פתוחים, ואנחנו יכולים להתבונן על השאלות הגדולות שלחיינו, ולשאול, מה מכביד על הלב שלי, ואיך מתאפשרת סליחה

שיחה זו משלימה ומעמיקה את קודמתה, ועוסקת בנושא אפשרויות הסליחה שלנו

השבת האחרונה של השנה, יש בה פוטנציאל עוצמה וחסד. זה הזמן בו "המלך בשדה" - שערי שמיים פתוחים, ואנחנו יכולים להתבונן על השאלות הגדולות שלחיינו, ולשאול, מה מכביד על הלב שלי, ואיך מתאפשרת סליחה

למה יותר קל לתרגל בעלי אדמות מאשר בבית, איך מתמודדים עם הפחד מ"השכנה המפלצת" ואיך עובדים עם רגשות מעכירים, והתפקיד של הפליאה בתוך הסיפור הזה שנקרא החיים שלנו

פליאה מובילה להודייה, ולשינוי של נקודת המבט. 

מתוך ריטריט אוגוסט 2025

אז איך עובדים לעומק עם טוב הלב? מה בדיוק עושים בגוף, בלב, בתודעה? הנה כמה הצעות

קיינדנס, או טוב לב, היא אמנות שכמעט פסה מן העולם. הגיעה השעה להחזיר אותה פנימה, אל תוך הלב, אל תוך החיים

על דפוסים משפחתיים, מחשבות עצמיות מכאיבות, ועל יכולת נהדרת לצאת מהם ולראות דרכם

איך עובדים עם התחושה שאנחנו לא מספיק? או יותר מדי? 

כמה דרכים לכניסה פנימה

השיחות וההנחיות בריטריט הזה עקבו אחרי הסיפור של יציאת מצרים, כמיתוס החי בכולנו והשולח רמזים אל תוך חיינו אנו, ואז ועד היום

השיחות וההנחיות בריטריט הזה עקבו אחרי הסיפור של יציאת מצרים, כמיתוס החי בכולנו והשולח רמזים אל תוך חיינו אנו, ואז ועד היום

השיחות וההנחיות בריטריט הזה עקבו אחרי הסיפור של יציאת מצרים, כמיתוס החי בכולנו והשולח רמזים אל תוך חיינו אנו, ואז ועד היום

השיחות וההנחיות בריטריט הזה עקבו אחרי הסיפור של יציאת מצרים, כמיתוס החי בכולנו והשולח רמזים אל תוך חיינו אנו, ואז ועד היום

החיפוש שהופך אותנו משוחררים, מסע חיינו, תלוי בנקודת המבט ממנה נשקיף. המבט פנימה והמבט החוצה מתוך חוכמה וחמלה, משנים את הכל .

ריטריט סופש טו בשבט, פברואר 2025

שיחה בריטריט סופש  טו-בשבט, פברואר 2025

 סופש ארוך, עם יהל אביגור

פברואר 2025

איך אנחנו עומדים מול הדפוסים העמוקים בחיינו, מסכימים לראות אותם וגם לשחרר את עצמנו מהם. חקירה אמיצה עם ריקי

מהות השירות עשוייה לקחת אותנו עמוק אל תוך הבנת  לא-עצמי, ובחיבור עמוק לעולם.

כשאנחנו נותנים מהאנרגיה, הכוחות והמאמץ שלנו, במיוחד למען הדהרמה, הרי שזו מתנה ראוייה ביותר שעשוייה לפתוח את ליבנו ותודעתנו באופן עמוק.

שיחה בערב האחרון של הריטריט, שיש בה הכוונה לאינטגרציה, ולמה שחשוב לנו ויקר. איך אפשר לשנות את נקודת המבט, להביא יותר חוכמה וחמלה, ולהרחיב את גבולות המשפחה שלנו, כך שיכללו את העולם כולו

הנחיות של היום האחרון המלא - יש בהן את ההצבעה הישירה אל טבע התודעה

יחד עם מילים קדומות מטקסטים של מהמודרה.

שיחה מקיפה אודות סוגים שונים של בודהה ומפת דרכים של תרגול מדיטציה - מהמיינדפולנס, אל העד ומשם לפריזמה הרחבה ביותר - כל החלל כולו. ומה קורה כששומטים גם את זה, מפסיקים את המאמץ ונחים בדברים כפי שהם, הדברים כהווייתם.

מוזמנים להשען אחורה ולהקשיב 

להתחבר לידיעה שיודעת את עצמה, את האובייקטים, את הנשימה, והכל מתוך טוב לב, אהבה וידידות.

בהמשך לשיחה שניתנה בערב הקודם, "אור בתוך החושך", העמקנו אל תוך ההנחיות של עבודה עם החלקים הקשים בתוכנו. עברנו על ה"ריין" - זיהוי, קבלה, חקירה ואי הזדהות, ראשי התיבות של המילה, והגענו עד למסר העמוק והעדין שלעיתים נושאים עבורנו השליחים בתוכנו.

אי אפשר לפגוש קושי? ברכות ובקלות. לא להתקשח מולו אלא דווקא להתעדן.

תזכורת לנוכחות, שהייה בלב ואי הזדהות. 

 ועוד תזכורת, להגדרה של החמלה - 

COPMLETE NON RESISTENCE TO PAIN

גם אם עולה כאב, מה נמצא מתחת לכותרת כאב? תמיד יש תחושות שמשתנות ומתחלפות ביניהן. שום דבר קבוע. העבודה שלנו היא עם הקבלה הרדיקלית - לעשות מקום, לא להתנגד, לאפשר, ואז לתת לדבר שינוע מעצמו, החוצה. 

והכי חשוב לזכור - שהחיים חופשיים... 

תרגול עתיק של עמידה מול השדים שלנו באומץ, כדי לקחת את האנרגיה המועילה הכלואה בהם. אין צל בלי אור , אין אור בלי צל. בכל החלקים שאנחנו לא אוהבים בעצמנו מסתתר אור גדול.

פרקטיקה טיבטית עתיקה בשם צ'וד מלמדת אותנו איך עושים את זה. 

בגדול, אנחנו רוצים לבוא באוצץ שנובע מחלק הבר שלנו, לא בכוח שנובע מהפחד.

ואת כל השאר, תשמעו בשיחה...

הלוואי והאור יביא את השבויים והחטופים בחזרה הביתה

הנחיות של היום הראשון - איך להשאר מחוברים, שוב ושוב, לרגע ההווה? הנשימה בגוף עוזרת לנו כשהיא המוקד של תשומת הלב שלנו. דרך תשומת הלב אפשר לראות את הסיפורים שאנחנו ספרים לעצמנו, לשמוט אותם ולחזור ולשהות ברגע ההווה.

איך אפשר לוותר על הפחד לטובת האהבה שקורית כאן ועכשיו

עלי אדמות, דצמבר 2024

איך לגרום ללב להגיע למקומו הנכון? הגיע הזמן לשינוי עמוק בתפיסה שלנו, ממלחמה ומאבק להרמוניה ושלום. כשהמערכת שלנו נרגעת ונחה, אפשר להתחיל לפעול מהמקומות הגבוהים יותר שבנו, ולא ממנגנוני ההגנה שרבים עם העולם. 

בחצי הראשון של השיחה לילה מדברת על מושג הבודהיסטווה ואיך הוא מתבטא וקשור לפנימיות שלנו ולחיינו אנו. 

בחצי השני של השיחה סטיבן מוסיף ומתייחס לאסספקטים נוספים.

איך שומעים את הקול הפנימי שמכוון אותנו, מבין כל קקפוניית הקולות? במה אפשר לבטוח כשהעולם מרגיש מקום לא בטוח, ואיך לנווט בין  המכשולים והגלים

אמנות פיתוח ההקשבה והמבט, ישירות אל המצפן הפנימי

הנושא - לקיחת מחסה ב"שלושת אבני החן" - הבודהה, הדהרמה והסנגהה.

במה אפשר לבטוח בעולם משתנה תדיר זה? על ה אפשר לסמוך ועל מה אפשר להשען?

גישות שונות לתרגול שלנו, ובסוף הנחיות מפורטות למדיטיה בהליכה

שני האלמנטים שתומכים בנו, אדמה ומרחב, תומכים בנו בחוץ ובתוכנו אנו. איך עובדים איתם באיזון ככה שיתמכו באיכויות המיטיבות הגלומות בנו.

זמן של יום של חסד, יום של אור וטוב, שבו חשוב לכוון את התודעה והלב לכוונים המיטיבים - לעשרת האיכויות (פאראמיס) שמבשילות בנו, למרחב הגדול שאופף את כולנו, במחוץ ובמפנים. 

מקדישה את השיחה הזו כתפילה לשלום.

הלוואי ותסתיים המלחמה. 

איך עובדים עם רגשות מכאיבים, עם חלקים בנו שמטלטלים אותנו, ועם התגובות האוטומטיות המכאיבות שלנו? מבט אחר על הדבר

התבוננות על העולם ועל האלמנטים שבו, במבט דהרמי

יולי 2024

יולי 2024

השיחה נוגעת בקטעים מתוך ספרה של פמה צ'ודרון, כשהדברים מתפרקים ומתוך ספרו של טיך נהאת האן - יצירת שלום של אמת.  

מה צריך לעשות כדי להכנס ולשהות במצב התודעה הראשון מתוך הארבעה (הג'הנות) המוביל אל החופש המושלם? מהן ההכנות ומה צריך לדעת, עשה ואל תעשה.

השיחה מוקדשת לעילוי נשמתה של ניר דגני

13.4.24

שיחה מקדימה לטקס תפילה, מדיטציה והתכוונות לשחרור החטופות והחטופים והפסקת המלחמות. 

מקדמת דנא ידעו האנשים לעבד תהליכי אבל ואובדן, ולחולל שינוי במציאות על ידי התכוונות משותפת, תפילה, דמיון וכוונה. 

מוזמנות ומוזמנים להצטרף לתרגול הזה ולדמיין מציאות אחרת. להרגיש אותה בגוף ובכל החושים, להבחין במחשבות וברגשות שקיימים כשרואים את החזון החדש ולהתכוונן לשם.

הנחיות כוללות לעבודה עם התודעה , ועבודה עם שמיטת ההאחזות

מוקדי האחיזה לפי הבודהא הם ארבעה. כדאי להכיר אותם היטב כדי שנדע להשתחרר מהם. כשהם גלויים לנו, קל יותר למפות את הנוף הפנימי ולהרפות היכן שנחוץ. 

הלימוד העתיק והחדשני הזה רלוונטי עד היום, כולל טקסט שחיבר ניטשה אודות הפנאטים והניתוח שלו את המהלכים הפנימיים שלהם  ואיך ניתן להתגבר על המכשולים הפנימיים המובילים אותנו לראייה צרה של העולם, הכרוכה בנפרדות.

הנחיות מפורטות ליום הראשון של הריטריט - איך ומה עושים עם תשומת הלב לנשימה 

הסבר על מה קורה לנו כאשנחנו שמים את תשומת הלב עם אובייקט אחד, במקרה הזה - הנשימה הטבעית, ואיך בעצם עושים את זה. הנחיות מתאימות לתחילת תרגול ולזמנים של בלבול או מצוקה

שיחה שניתנה בשבת תרגול בעלי אדמות

מיהו הגיבור האמיתי? איך להפוך את הלב שלנו מטינה למשהו יקר ערך ואפשרי. הרהורים על הזמן הזה ועלינו

המשבר של המלחמה הנוכחית הביא את שרון חסיד אדמוני, מורה ותלמידה בדרך הזן ליזום שיחה בינה לבין לילה קמחי בנושא. איך מתמודדים עם המצב, ומה יש לדהרמה להציע - הרבה!

שתהיה האזנה נעימה ומועילה

שיחה קצרה על האופנים שבהם החיים תומכים בנו, גם בעיתות מצוקה ומשבר. הזחל שהופך לפרפר מגלם את זה באופן מושלם

מהו הדבר הזה שיודעים האנשים המשוחררים? הבודהא לימד שאף אחד לא יותר מ, פחות מ או שווה ל. כולנו פרחים יחודיים וחד פעמיים בגינה של אלוהים/החיים.

להניח לתודעה שמזדהה לנוח, על מקומה, לחוות את החוויה של 

 DEEP O.K.NESS  

שאפשרית לנו

ולתת לחיים לזרום

אז האם אפשר לעשות רק את מה שרוצים לעשות? ואם לא רוצים לעבוד או להתפרנס, מה זה אומר בעצם? איך אנחנו יודעים מה אנחנו רוצים והאם זה תמיד נכון? חקרנו יחד את השאלות האלה. 

מה עוצר את תנועת החיים שלנו, מה מבייש אותנו ואיך אפשר לעבוד עם זה

בחקירה הזו עם ליה שטרן,  נפרש עולם מרתק של מעבר מחיים בחברה החרדית אל חיי מורה ליוגה, שביקשה לעזור למורים צעירים בדרך. האם ההחלטה שעשתה הגיעה מבחירה חופשית? חופשית ממה בעצם?

מה זו חקירה ואיך אנחנו עושים אותה? חקירה היא אחת מהאיכויות המובילות אל החופש. חקירה של נושא הבחירה החופשית היתה התרגול המרכזי בו השתמש המורה של לילה, ראמש בלסקר, להבהיר את המושג של לא-עצמי. חקירה פשוטה ובהירה שנגישה לכולם. 

השיחה הבאה היא החקירה שהתקיימה מיד אחרי ההסבר.  

מה בין סמסרה לנירוונה? מה הקשר בינהן? האם הן שתי תופעות הפוכות?

שמרו על ההשקפה רחבה כמו השמיים ועל הפעולות שלכם עדינות כמו קמח דק, אמר פדמהסמבהווה

שלושה שלבים עוקבים של תרגול מודעות לגוף. 

בזמנים כאלה אנחנו מוזמנים לקחת השראה מנשים וגברים שהיו במצבים קשים ונהגו באופן נדיר, שמרו על צלם אנוש, יכלו להיות עם חמלה עיקשת, השכילו לשחרר אחיזה בפרדיגמות ודעות ועוד. אפילו אור קטן יכול להביס חושך גדול. אולי זו החובה האמיתית שלנו; להיות האור הזה. 

מה אמרו המוארים על מקומה של ההשקפה בחיינו, איך אפשר להחזיק בדעות ובעמדות שלנו בעדינות, עם רווח, ואיך כל זה קשור לתרבות שלנו ולזמן הזה, זמן של מלחמה. איך ניתן לקחת את הלב הפצוע המתבצר בעמדותיו לכוון של חמלה שמרפאת אותנו, ואת האחרים. 

מה יכול לתמוך בנו בימים הקשים האלה? הרבה מאוד דברים. המבט מוזמן פנימה והחוצה, להכיל, להיות רך, להיות חומל ולהיות חכם ויצירתי.

תרגול מדיטציה שיכול לסייע בזמנים שכאלה. 

מתוך הפודקסט 'הכרית' של פסיכודהרמה

אביגיל פן מראיינת את לילה קמחי

הכל מחכה לנו, כל הימים שכבר חיינו אותם...

הזמן הליניארי מחליף מקומו עם זמן אחר, ובידינו האפשרות להתכוונן ולבוא בימים, לחיות כל יום במלואו.

 אי אפשר להשאר בקצה אחד של הדברים, רק באור, ולא לרצות להיות בקשר עם הצל. וגם לא חכם לשקוע לתוך הצל ולשכוח מהאור. ההשקפה הרדיקלית של הבודהא אומרת - אנחנו מעבר לדואליות של אור וצל, חיים ומוות. אנחנו גדולים הרבה יותר מזה. סיפורים על יפן, על ראמנה מהרשי ועל אהבה

תחושת העצמי שלנו היא טבעית ואוטומטית. עם זאת, היא פריזמה שמטעה אותנו וגורמת לכיווץ, לכאב ולדוקהא. 

איך רואים אותה, ואיך עובדים איתה? סיפורים על דרום הודו וחויות מריטריט שם. 

דרשה מהמסורת של המהיאנה, שנחשבת לאחת הדרשות החשובות והעמוקות. בדרשה זו מוסברת הריקות, התלות ההדדית בין כולנו והמלאות לאין שיעור של העולם.  הבנה זו היא   שעוזרת להתגבר על הפחד. 

השיחה מבוססת על הסבריו של טיך נהאת האן לסוטרת הלב, מתוך ספרו "לב ההבנה - הארות על סוטרת הפראנג'נהפאראמיטה

מוזמנות.ים לצלול איתנו לעומק הלימוד. 

מדיטציה על הארעיות (אניצ'ה) ועל תשומת הלב להתחלות, אמצע וסופם של הדברים. המשך תרגול לפי הדרשה על הסילופים. 

התודעה שלנו מתעתעת בנו. התפיסה מותנית בעקבות החושים והפרשנות האנושית להם. 

יש ארבעה סילופים של התפיסה, של התודעה ושל ההשקפה - מה הם?

 איך משתחררים מהתקפי זעם כילדים, ואיך עובדים עם החומרים האלה כאנשים מבוגרים. 

בפרק זה רוב מדבר על התהליך האישי שהבר בתרפיה, ועל ההבנות שהתפתחו בו בהמשך דרכו 

ביוני 2018 תרגלתי במשך חודשיים בריטריט-עצמי במרכז המדיטציה באנגליה בשם  גאיה האוס, תחת הנחייתו של רוב ברביאה - חבר יקר, אדם יוצא דופן ומורה נפלא. שם היתה לי את הזכות הגדולה והעונג, לשבת איתו בביתו, לשיחה ארוכה ופתוחה מול המצלמה, בה הוא מספר על חייו, התרגול שלו ודרכו הרוחנית. רוב, שנולד וגדל באנגליה היה מורה דהרמה שחידש, האיר וכונן דהרמה עמוקה, יחודית ופורצת דרך. ספרו "ראייה שמשחררת" הוא ציון דרך למי שרוצה להעמיק בדרך המובילה אל החופש. רוב ייסד זרם ייחודי בדהרמה, המכונה soul making ואת שנותיו האחרונות הקדיש לפיתוח תורתו. השיחה צולמה כמתנה משנינו עבור הסנגהה, נערכה על ידי נועם גלילי היקרה, ומופיעה בחמישה פרקים. רוב שחלה בסרטן ב2015, נפטר בירח המלא של מאי, 2020, שנתיים אחרי קיום הראיון. את מאות השיחות והנחיות המדיטציה שנתן רוב במהלך השנים אפשר למצוא באתר של GAIA HOUSE שם שימש מורה הבית עד שחלה, באתר של DHARMA SEED בקישור הזה https://dharmaseed.org/teacher/210/ ובאתר Hermes Amara Foundation שהוקם כדי לשמר ולפתח את תורתו הייחודית של רוב ברביאה https://hermesamara.org/ **********************************************************

לעדכונים על פעילויות מדיטציה ודהרמה עם לילה, חומרים כתובים והשראות - האתר של לילה קמחי https://www.ThisFreedom.com לפודקסט של לילה, בספוטיפיי ובפלטפורמות נוספות - https://open.spotify.com/show/5SILhRi... *********************************************************

לפני 2600 שנה דיבר הבודהה על סוג המדיטציה הזה, שנקרא טוב לב אוהב, או בפאלי - מטהה. לפי הבודהה, כשמתרגלים את התרגול הזה לפני השינה, זה תורם לשינה עמוקה וטובה יותר, ללא חרדות. 

מוזמנות.ים לנסות בעצמכם

למה אנחנו כל כך חוששים מפרידות, מה הן מאפשרות, מה מתרחש בנו עמוק בפנים כשמצבי התודעה הלא נעימים מכאיבים לנו - אולי זו תחילתה של דרך חדשה? 

מה קורה לנו ביום השני המלא בריטריט ארוך, ששם אולי ה"אורחים" הלא נעימים שלנו מרימים ראש. איך אפשר לזהות אותם ולעבוד איתם, בהומור ובבהירות

 עלי אדמות. 

שימו לב שאיכות ההקלטה בינונית. ההקלטה שוחזרה ועובדה בדרך נס,  ואנחנו מקווים שהנושאים שבה מפצים על איכות ההקלטה

Chapter 05 - Imaginal, Illness and Death העמקה אל תוך הדהרמה של המדומיין - פנים שונות של המקודש, השפעותיו של ג'יימס הילמן עליו ועל תורתו, על תהליך כתיבת הספר "ראייה שמשחררת", על התרגול העכשווי שלו עם המדומיין ביחס למחלתו, ועל המוות.

  ביוני 2018 תרגלתי במשך חודשיים בריטריט-עצמי במרכז המדיטציה באנגליה בשם Gaia House תחת הנחייתו של רוב ברביאה - חבר יקר, אדם יוצא דופן ומורה נפלא. שם היתה לי את הזכות הגדולה והעונג, לשבת איתו בביתו, לשיחה ארוכה ופתוחה מול המצלמה, בה הוא מספר על חייו, התרגול שלו ודרכו הרוחנית. רוב, שנולד וגדל באנגליה היה מורה דהרמה שחידש, האיר וכונן דהרמה עמוקה, יחודית ופורצת דרך. ספרו "ראייה שמשחררת" הוא ציון דרך למי שרוצה להעמיק בדרך המובילה אל החופש. רוב ייסד זרם ייחודי בדהרמה, המכונה soul making ואת שנותיו האחרונות הקדיש לפיתוח תורתו. השיחה צולמה כמתנה משנינו עבור הסנגהה, נערכה על ידי נועם גלילי היקרה, ומופיעה בחמישה פרקים. רוב שחלה בסרטן ב2015, נפטר בירח המלא של מאי, 2020, שנתיים אחרי קיום הראיון. את מאות השיחות והנחיות המדיטציה שנתן רוב במהלך השנים אפשר למצוא באתר של GAIA HOUSE שם שימש מורה הבית עד שחלה, באתר של DHARMA SEED בקישור הזה https://dharmaseed.org/teacher/210/ ובאתר Hermes Amara Foundation שהוקם כדי לשמר ולפתח את תורתו הייחודית של רוב ברביאה https://hermesamara.org/ ********************************************************** לעדכונים על פעילויות מדיטציה ודהרמה עם לילה, חומרים כתובים והשראות - האתר של לילה קמחי https://www.ThisFreedom.com

Chapter 04 - Ways of Looking בפרק זה רוב מדבר על טבע המודעות והיחסים בינה לבין ה"אל מוות", על ה"בלתי מפוברק" והלאה משם, על היחסים עם מושג הריקות ומשם אל תחילת דרכו עם הדהרמה הרדיקלית שהביא - בהתייחסות ל"מדומיין". בפרק עמוק זה רוב פורש חלק ממשנתו והבנתו את הדהרמה. 

Chapter 02 - Diving Into The Path בפרק זה מדבר רוב על הכניסה שלו לדרך, חוויות בתרגול והשנים הראשונות  

ביוני 2018 תרגלתי במשך חודשיים בריטריט-עצמי במרכז המדיטציה באנגליה בשם Gaia House תחת הנחייתו של רוב ברביאה - חבר יקר, אדם יוצא דופן ומורה נפלא. שם היתה לי את הזכות הגדולה והעונג, לשבת איתו בביתו, לשיחה ארוכה ופתוחה מול המצלמה, בה הוא מספר על חייו, התרגול שלו ודרכו הרוחנית. רוב, שנולד וגדל באנגליה היה מורה דהרמה שחידש, האיר וכונן דהרמה עמוקה, יחודית ופורצת דרך. ספרו "ראייה שמשחררת" הוא ציון דרך למי שרוצה להעמיק בדרך המובילה אל החופש. רוב ייסד זרם ייחודי בדהרמה, המכונה soul making ואת שנותיו האחרונות הקדיש לפיתוח תורתו. השיחה צולמה כמתנה משנינו עבור הסנגהה, נערכה על ידי נועם גלילי היקרה, ומופיעה בחמישה פרקים. רוב שחלה בסרטן ב2015, נפטר בירח המלא של מאי, 2020, שנתיים אחרי קיום הראיון. את מאות השיחות והנחיות המדיטציה שנתן רוב במהלך השנים אפשר למצוא באתר של GAIA HOUSE שם שימש מורה הבית עד שחלה, באתר של DHARMA SEED בקישור הזה https://dharmaseed.org/teacher/210/ ובאתר Hermes Amara Foundation שהוקם כדי לשמר ולפתח את תורתו הייחודית של רוב ברביאה https://hermesamara.org/ ******************************************************************************************** לעדכונים על פעילויות מדיטציה ודהרמה עם לילה, חומרים כתובים והשראות - האתר של לילה קמחי https://www.ThisFreedom.com לפודקסט של לילה, בספוטיפיי ובפלטפורמות נוספות - https://open.spotify.com/show/5SILhRi...

Chapter 01 - Who Are You, Rob? בפרק זה רוב מתייחס לפרטים מהאוטוביוגרפיה שלו, כילד שגדל והתחנך בלונדון, לאב יהודי ממוצא לובי ששרד בנס את השואה, ולאם אנגליה, ואיך החינוך שקיבל והסביבה בה גדל השפיעו על המשך חייו. בהמשך הראיון הוא מתייחס למפגש שלו עם התרגול. 

ביוני 2018 תרגלתי במשך חודשיים בריטריט-עצמי במרכז המדיטציה באנגליה בשם Gaia House תחת הנחייתו של רוב ברביאה - חבר יקר, אדם יוצא דופן ומורה נפלא. שם היתה לי את הזכות הגדולה והעונג, לשבת איתו בביתו, לשיחה ארוכה ופתוחה מול המצלמה, בה הוא מספר על חייו, התרגול שלו ודרכו הרוחנית. רוב, שנולד וגדל באנגליה היה מורה דהרמה שחידש, האיר וכונן דהרמה עמוקה, יחודית ופורצת דרך. ספרו "ראייה שמשחררת" הוא ציון דרך למי שרוצה להעמיק בדרך המובילה אל החופש. רוב ייסד זרם ייחודי בדהרמה, המכונה soul making ואת שנותיו האחרונות הקדיש לפיתוח תורתו. השיחה צולמה כמתנה משנינו עבור הסנגהה, נערכה על ידי נועם גלילי היקרה, ומופיעה בחמישה פרקים. רוב שחלה בסרטן ב2015, נפטר בירח המלא של מאי, 2020, שנתיים אחרי קיום הראיון. את מאות השיחות והנחיות המדיטציה שנתן רוב במהלך השנים אפשר למצוא באתר של GAIA HOUSE שם שימש מורה הבית עד שחלה, באתר של DHARMA SEED בקישור הזה https://dharmaseed.org/teacher/210/ ובאתר Hermes Amara Foundation שהוקם כדי לשמר ולפתח את תורתו הייחודית של רוב ברביאה https://hermesamara.org/

לעדכונים על פעילויות מדיטציה ודהרמה עם לילה, חומרים כתובים והשראות - האתר של לילה קמחי https://www.ThisFreedom.com לפודקסט של לילה, בספוטיפיי ובפלטפורמות נוספות - https://open.spotify.com/show/5SILhRi... *********************************************************

בערב הוקרנו קטעים קצרים מראיונות נדירים שערכה לילה קמחי עם רוב ברביאה, ביוני 2018, שנתיים לפני מותו.   

הראיונות יופיעו בימים הקרובים בערוץ היוטיוב של לילה

 הדרך שמובילה אל החופש יכולה לעבור דרך הדלת של אי שניות, וגם דרך ההבנה של היוחודיות שלנו.  ג'יימס הילמן שמדבר על ה"דיימון" מבקש מאיתנו לצלול אל מי שאנחנו על כל ביטוינו המגוונים. מורי אי שניות הודיים (ראמש בלסקר, נירגדטה מהראג) מבקשים מאיתנו לזנוח את כל הסיפורים האישיים והציבוריים כדי למצוא את מי שאנחנו באמת. שזירה שלהם מעמיקה את הבנתנו ואת ביטוינו בעולם. 

בחלק האחרון של השיחה - קריאה בשיחה שקיים מהראג' בשנות ה80 עם תלמיד בבומביי, עם הערות ופרשנות של לילה

בעקבות סיפורי חייהם והתרגול המיוחד והשונה של רמנה  מהרשי ומהטמה גנדהי, חקרנו את הרלוונטיות לחיינו אנו, במיוחד בזמנים כאלה של שבר גדול בחברה, פילוג וקוטביות. 

מה ניתן ללמוד משניהם ומהי ההשראה המיוחדת שלהם עבורנו?

בסוף השיחה יש מדיטציה קצרה של התכוונות לפיוס ושלום. 

איך להתמודד עם גידול ילדים בעולם כואב שכזה, האם ליהדות יש יחוד על פני הבודהיזם, איך להעביר את זה הלאה, ואיך להמשיך לתרגל ביומיום. 

פברואר 2023

למעוניינות.ים לתרום לעמותת שותפים למסע - 

https://icredit.rivhit.co.il/payment/DonationPage.aspx?GroupId=465a79ca-84ef-4fc9-9dd6-54b02836f2d7

ריטריט שישבת, דצמבר 2022, עלי אדמות

מה קורה לנו כשאנחנו מטים בכוונה את התודעה לכוון המיטיב של היופי, מה הופך את החיפוש הרוחני לחיפוש נאצל, איך עובדים עם התנגדויות ומה הקשר בין דהרמה לתרפיה

מדיטציה מונחית שקטה ועדינה, עם קולות הלילה והרהור על האלמנטים. 

 נחשפתי ללילה בריטריט מדיטציה לפני מספר שנים, ומאז היא חלק משמעותי בהתפתחות הרוחנית והאישית שלי

 גם בתקופת הדיכאון, לילה תמכה בהחלמה שלי, דרך קבוצת זום שבועית שהשתתפתי בה, בהנחייתה

שוחחנו על האפשרות לראות את הדיכאון כחלק בריא בהתפתחות שלנו

 על המחשבות, המיטיבות והלא מיטיבות, ועל איך אפשר להתמודד איתן

 ועל מבט אחר על עצמנו, כנשים רגישות, אחרי לידה, שחוות קושי

לזכרה של ענבל פז-פיטל

הרבה פעמים נרצה לאחוז רק בצד אחד של הדברים, רק באור, לא בצל, רק בנעים, לא ב"לא נעים".

 מה מתאפשר בכל זאת, כשאנחנו מסכימות.ים לכל רוחב ועומק וגובה היריעה, בנו, באחרים, ובעולם.

השיחה צולמה ועלתה לערוץ היוטיוב של לילה 

https://www.youtube.com/channel/UCIODeJqq2H3FjkNPe1PwLSw?view_as=subscriber

איך לתרגל את המוח להיות מאושר בעזרת מיינדפולנס ומדיטציה?

את לילה קמחי, מורה למדיטציה ודהרמה פגשתי כשהגעתי לסדנת הוויפאסנה הראשונה שלי. הרבה אנשים מתייחסים למילים "וויפאסנה", "מדיטציה", ו"נוכחות", כאוסף מילים שנהוגות בשפתם של מי שחזרו מהודו, או כאלה שהתחילו לתרגל אמירת "אומממ" חסרות פשר. האמת רחוקה משם. יחד עם לילה חשבנו כיצד אפשר לשלב כלים שפותחו לפני שנים רבות במקומות אחרים בעולם ונתמכים היום על ידי מחקר מדעי מקיף, בחיי היומיום שלנו. דיברנו על נוכחות ברגע, אושר, האשליה של החשיבה על העתיד ועל העבר, על שיפוטיות שיש לנו כלפי עצמנו, ועל איך ניצול של כמה דקות ביום יכול לחולל פלאים בחייכם. נשמו עמוק, התבוננו במחשבות שלכם, ובוא ללמוד איך תרגול מדיטציה יכול לשנות אתכם לטובה.

והנה מה שיהודית כתבה: 

הפצעים, הטעויות, והניסיון לתקן את מה שנשבר.

כאלה לא מושלמים אנחנו. 

כל עוד אנחנו בני אדם, אנושיים, כנראה שפגענו באחרים. פגענו אפילו מבלי להבין (וביננו, גם ממש בכוונה).  כל עוד אנחנו בני אדם, נפגענו. נפגענו בדרכים שמעולם לא דמיינו שיקרו. 

אז אנחנו מגלגלים את הסיפור שוב ושוב (ו..שוב!) ואנחנו כועסים. זועמים. נוטרים טינה. אולי אפילו פנטזנו איזו נקמה שלא תבייש את הסרט הבא של טרנטינו.

אבל מצד שני, משפט יפה שאומר: ״לכעוס על מישהו זה כמו לשתות רעל ולקוות שהשני ימות מזה״. 

אז מה יקרה אם חס וחלילה.. נסלח? 

לשם כך נפגשתי עם לילה קמחי מורה בכירה למדיטציית מיינדפולנס ויפסנה ודהרמה, מלמדת בכל מקום בארץ ובעולם, אישה של לב פתוח. פתחנו צוהר לעולמות הסליחה הבודהיסטיים והפסיכולוגיים, לתוך רעיונות שיקלו עלינו לסלוח. מה היא באמת סליחה ואיך ההתנגדות אליה קשורה לחוסר ההבנה שלה? ואיך מבקשים סליחה? מה הופך התנצלות לטובה?

סליחה לא כוללת לשכוח את המעשה שנעשה, או לאהוב את מי שפגע. הסליחה כן משחררת אותנו מהטינה והנקמה שמזהמים אותנו מבפנים. ובשבילנו, כדאי לנסות.

לפרק פותח לבבות, לחצו פליי!

*******

מתוך הפודקסט של ניצן אלפסי:

״הצדפה קשה ומוצקה מבחוץ אך בפנים היא רכה ורגישה. כשעצם זר כמו גרגר חול חודר לצדפה זה כואב לה. כדי למנוע את האי נוחות היא מפרישה חומר שנקרא ׳קונכיאלין׳. החומר עוטף את העצם הזר והופך אותו לבעל פנים חלקות שלא יפריעו לצדפה. כך כאב לא נעים הופך לפנינה יפהפיה, נדירה ומיוחדת״ כך כאב המוות, אבל האובדן, הפרידה, השבר. בתוך כל אלה קיים החלק הרך, העדין של הלב ואין דבר יפה יותר, נוגע ונדיר מגילוי הפנינה במקומות האפלים ביותר. קוראים לזה אהבה.

מה הקשר בין הכמיהות שלנו לחלומות ולהגשמה. מהי הדרך לשם, מה בין כמיהה להשתוקקות ועוד

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

ריטריט 10 ימים 30.1-8.2 2022

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

מבט אחר על הגוף ועל תרגול איתו

ריטריט 10 ימים 30.1-8.2 2022

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

 ,העלינו לפודקסט את כל השיחות, ההנחיות, המדיטציות המונחות, החקירות ותרגול המטא בערב (אהבה וידידות כלפי עצמנו וכלפי האחרים) שניתנו על ידי לילה במהלך הריטריט, כדי שמי שתרצה/ירצה יוכלו לתרגל בבית בריטריט-עצמי, בחלק או את כל הימים.

שימו לב לתאריכים שמופיעים בכותרת של כל שיחה או הנחיה, אם תרצו לעקוב אחרי הרצף, או כמובן להקשיב באופן אקראי. 

PLEASE ENJOY...

~ מקווים ומקוות שיטיב אתכם/ן, לטובת כולנו ~

ריטריט חנוכה , דצמבר 2021

ריטריט חנוכה, דצמבר 2021

אנחנו מתרגלים שליחת אהבה לכל הקטגוריות הקלסיות לפי הבודהיזם - לעצמנו, לאדם אהוב שהיטיב איתנו, לאדם נייטרלי ולאדם שקשה לנו איתו. לבסוף - לכל היצורים החיים.

לחיים!

הסבר על ארבעת איכויות הלב, ותרגול מדיטציה מונחית - מדיטציה של אהבה לנו עצמנו ולאנשים שסביבנו.   

מה זו עבורנו הברית, ומה פירוש חידוש הברית עם עצמנו. על איזורי האחיזה שלנו ועל הניסים. 

אחרי החקירה מגיעות עוד ועוד שאלות... 

עשרים ושש הדקות הראשונות הן הנחיות ולימוד, ואחכ זמן תרגול שקט, עם הצלילים של עלי אדמות.

מה בין שניות ואי שניות? מה אפשר ללמוד מהאור ומה דווקא מהצל? מהן ההעדפות שלנו? שיחה שנוגעת במחוזות העמוקים של הנפש והנשמה

מהי התרופה הטובה ביותר לבדידות? על כמה סוגי בדידות, ועל הדרך המפתיעה לעבור מעבר לה.

בסוף שאלה ותשובה, והנחיות קצרות להליכה. 

שיחה שניתנה בריטריט הסתיו, לקראת ים כיפור. שיחה ראשונה בריטריט

השיחה נוגעת באספקטים רבים של הלימוד, דרך אי שניות וחזרה לשניות, שם קורים התיקון  והטרנספורמציה

מיהו המורה? מהי הבאר ממנה אנחנו שואבים את אושרנו? מהיכן מגיעה הבדידות ומהי הדרך לריפוי?

מוזמנות.ים להקשיב...

לפעמים לא ברור לנו מה אנחנו עושים בתרגול, ובשביל מה כל זה... השיחה נוגעת בשאלות אלו ואולי גם בכמה מהתשובות. 

הנחיות לתרגול מדיטציה באויר הפתוח: מאמץ נכון, הסתכלות חדשה. הנחיות לתרגול עם הנשימה ובסוף הנחיות להליכה 16.7.21

שיחה אחרונה בריטריט.

שרשרת ההתהוות המותנית משאירה אותנו כבולות/ים בתוך הסמסארה לעד. עם זאת, הבודהה לימד את הדרך אל החופש, וסיפר על שלבים שונים בהתהוות המותנית, המובילה אל החופש. הדוקהא (סבל, אי נחת, אי שביעות רצון) מובילה בהתבוננות נכונה אל האמון והבטחון, ומשם אל איכויות נפלאות אחרות כמו רוגע, שמחה, עונג ועוד, עד לשחרור המוחלט מהדוקהא. 

בשיחה הזו לילה וקרן מדברות על המהלך הזה.

מדיטציה לפיתוח האיכויות המיטיבות של אמון, אמונה ובטחון, והתזכורת להתבונן בעיניים טובות עלינו, ועל האחרים. לילה טוב :)

שאלות ותשובות

סשן של שאלות ותשובות עם לילה וקרן, לאורן של שתי הדרשות שלמדנו בבוקר : הדרשה לאנגולימאלה והדרשה על המאבק הגדול

זו אשר תם בה המאבק 

צללנו אל תוך שתי דרשות מעניינות - הדרשה אודות אנגולימאלה, בה מתואר רוצח אכזרי שעבר טרנספורמציה מיידית כשפגש את הבודהה, הפכך לחניכו ונזיר מתרגל ומאוחר יותר אף התעורר 

  אני עצרתי מזמן. אתה לא עצרת",   המילים שגרמו לו לתחילת השינוי" -   

בדרשה השניה - אודות המאבק הגדול - איך להאבק בכוחות הקשים הפועלים עלינו, ללא שנאה או טינה, ועדיין להפעיל את מידת הכוח, הקיימת עמוק בתוכנו, בנשמה או באיכויות הלב 

ההזמנה היא להרהר בתנועות האלה בחיינו אנו, וליישם אותן בתרגול 

הנחיות שניתנו בבוקר היום האחרון של הריטריט. 

החקירה הינה פורמט עתיק ומהפך-תודעה והיא גם אחת מהאיכויות המובילות אל השחרור. בשיחה כאן לילה חוקרת יחד עם משתתפת מהריטריט  נושאים הקשורים לזעם, אהבה ואנרגיית החיים המתבטאת בדימויים ובתחושות. ההקשבה בחקירה חשובה לא פחות מהשיחה עצמה, ותורמת לה רבות. מוזמנות/ים להקשיב באוזן יחפה ובלב פתוח. 

לילה ראשון בריטריט.

הנחיות שמתייחסות לשיחה שניתנה בנושא ומעמיקות אל תוך התרגול איתה. בסוף מוזמנות/ים להקשיב לשאלות ולתשובות שניתנו

בהמשך לשיחה שניתנה בנושא הלב: מה הקשר בין מעמקי האוקיינוס ופני השטח שלו - האם הגלים קיימים ללא האוקיינוס שמוליד אותם ושאליו הם נמסים?

 הרצון החזק לשייכות ולהשתייכות קיים אצל כולנו. החוויה של לא להשתייך כואבת.

מהי הסיבה, ולמי או למה אנחנו באמת משתייכים? 

השיחה הקצרה הזו מופיעה כשיחה מצולמת ביוטיוב של לילה

בקישור כאן

https://youtu.be/kRgHbw0ruGE

מה מחכה לנו כשאנחנו הופכים להיות יותר בחיבור עם הבר שבנו... 

שיחה שניתנה בריטריט סוף שבוע במרחב של 'עלי אדמות'.  אז מהו הדבר שהחיים מבקשים מאיתנו? ואיך נוכל לשמוע את הבקשה הזו? שינוי נקודת המבט לכוון של הקשבה עמוקה ואורגנית לתנועת החיים.

החיים והמוות אינם שני הפכים כמו שאנחנו עשויים לתפוס אותם. הבנה עמוקה של החיים ושל המוות משחררת אותנו מפחדים וחרדות מיותרים ופותחת את ליבנו לפלא של הקיום. חידת האני וחידת הלא-אני חוברים כאן יחד לגשר מעל התהום אותה יוצרת התודעה, הישר אל הלב המבין.

#שיחת_דהרמה#מדיטציה#לילה_קמחי

שימו לב - ההנחיות האלה הוקלטו גם בוידאו והן נמצאות בערוץ היו טיוב של לילה

מה יש בנו שהוא יותר מאשר המחשבות שלנו על עצמנו? שיחה על חקירה של הדימוי העצמי השלילי לעיתים קרובות, חמשת האורחים והמבט הטוב של דמות מיטיבה עלינו. עבודה עם שלבי הזיהוי, קבלה, חקירה ואי הזדהות או הזנה, הבודהה וקואן יין כדמויות מיתיות ועוד.

הסדנה סבבה סביב המעברים בחיינו - בראייה הבודהיסטית ודרך עיני הזהר. המעברים בין חיים ומוות, מעברים מזמן קורונה לזמן "רגיל" ועוד. על מה לשים את הדגש ומה ניתן ללמוד בעזרת המעברים בחיינו. 

והנה תמלול כל השיחה באדיבותה ובעזרתה הרבה של עירית מזור

זיכרון, עצמאות והשפה הסודית של העולם

אני רוצה להזמין אותנו לכמה רגעים של שאיפה נשיפה והרפיה ממש בסדר הזה. עכשיו בואו נראה אם אפשר, מי שרוצה, לאט לאט לפקוח את העיניים ולהמשיך לשמור על אותו קצב, על אותו מקצב, שאיפה נשיפה, הרפיה. לא משנה איפה אנחנו, מה אנחנו חושבים או לא חושבים, מה אנחנו מדמיינים שאמור לקרות, אפילו רק זה, זה כבר עצום, כבר ענק. אז ערב טוב לכולם. הנושא של השיחה הערב: זיכרון, עצמאות והשפה הסודית של העולם. שמעתם את הזיקוקים קודם? זה לא היה יריות, מי שתהה, וכל היום היה את מה שנקרא יום הזיכרון. יש לו הרבה רבדים אצל הרבה מאיתנו ובטח בלי לדעת ובלי להכיר את רובכם אני מנחשת  שלחלק מכם יש קשר מאוד הדוק ואולי לא פשוט בכלל, אולי אפילו כואב עם היום הזה ועם מה שהוא מסמל, עם זכרונות או חוויות חיים שלכם או של אנשים שיקרים לכם מאוד ככה מועצמות דווקא היום. זה שם מעניין יום הזיכרון, אפילו יש צפירה בשבילו כדי  להזכר במשהו בבוקר ויום שלם אנחנו מתבקשים או מוזמנים ומוזמנות לזכור ובסוף היום הזה כאילו נראה קצת באופן שרירותי באיזשהו מקום, מי שר הטקס שהחליט על זה? פתאום זהו, זכרנו עד עכשיו, עכשיו זיקוקים, עכשיו עצמאות. בשביל חלק מהאנשים זה מעבר מאוד לא קל, מאוד לא קל, במיוחד אם זה פגש אותנו במקום כואב. אבל אני רוצה לדבר על המושגים האלה בצורה קצת אחרת ובאופן שהם מאוד קשורים ומאוד רלוונטים למה שאנחנו עושים כאן ביחד. המילה זיכרון היא מילת מפתח בתירגול ובלימוד הזה של ויפאסנה, אינסייט, או של מיינדפולנס. התרגום של המילה מיינדפולנס הוא תרגום קצת משונה לאנגלית של מילה בשפה עתיקה סנסקריט או פאלי שהיא שפה-אחות לסנסקריט שהשורש שלה הוא בעצם להיזכר, זיכרון, זאת אומרת מיינדפולנס, היום זה מטבע לשון כזה מאוד מאוד שכיחה, נולדה מהמילה הזאת, מהשורש הזה של להיזכר, של זיכרון. ובעצם מה זה אומר להיזכר? למה אנחנו צריכים להיזכר? או במה אנחנו צריכים להיזכר? והרבה פעמים, גם באנגלית המילה remember זה כמו לאגד את עצמנו, לאגד משהו בתוכנו שהתפרק שהתפזר, כמו גולות שהתפזרו בחדר וכל אחת הגיעה לזוית אחרת, לפינה אחרת מתחת לספה או בפינת הסלון או איפשהו בכיס של האח הקטן שלנו, משהו התפזר לנו. במסורת הסופית מדברים על זיכר, אותו הרעיון בדיוק, ה'להיזכר' במשהו. מה זה הדבר הזה ששכחנו? אז מה זה הדבר הזה שנגלה לנו? לפעמים, הרבה יותר פעמים ממה שאנחנו חושבים, במשך היום, פתאום נגלה לנו, פתאום מתאפשר לנו, איך זה קורה? יש לזה קשר מאוד הדוק למילה עצמאות, למושג עצמאות. ואולי נגיע בסוף לשפה הסודית של העולם, נראה.

בעיר אחת בשם סוקותאי בתאילנד עמד הרבה הרבה שנים פסל ענקי מחימר, (הסיפור שאני מספרת מופיע באחד הספרים של ג'ק קורנפילד, הוא נקרא "הלב הנבון"  אולי חלק מכם אני יודעת שמכירים אותו היטב) הפסל הזה שכן במנזר והנזירים טיפלו בו ככה כמו שמטפלים בפסל מחימר, לא יודעת מה זה אומר לטפל בפסל אבל בואו נגיד שעסקו בתחזוקה שוטפת. יום אחד היה מזג אוויר חם במיוחד והפסל נסדק קצת והיה סדק אחד מאוד גדול במיוחד. תחשבו על פסל מאוד מאוד גדול. אחד הנזירים שהיה סקרן מאוד, לקח פנס, טיפס על הפסל, והציץ פנימה. לעיניו הבזיק ברק של זהב טהור. מה מסתבר? סיפור אמיתי, שבתוך הפסל הזה שהיה מאוד תמים למראה ולא שום דבר מיוחד חוץ מהגודל שלו, סתם פסל מחימר, שכן פסל של בודהה מזהב אמיתי, פסל מוזהב שכמובן הערך שלו היה עצום והוא כוסה בשכבות של חימר ובוץ כנראה כדי להגן עליו מפלישות, מביזות, פשוט כדי להגן עליו. וכמובן אחרי שהוא נחשף ככה באופן הזה אז התחילו לעלות אליו לרגל והוא הפך להיות אחד המונומנטים המרכזיים בתאילנד. הסיפור הזה הוא מאוד סימבולי, יש לו כמה רבדים, מעבר לזה שהוא סיפור אמיתי וזה די מדהים לחשוב על זה זה באמת ככה, אני רוצה להסתכל עליו גם מהזוית הזאת האמיתית וגם מהזווית הסימבולית. מאוד בקלות אנחנו יכולים להתבלבל ולחשוב שאנחנו עשויים מחומרים נורא פשוטים, נורא אפילו יומיומיים, אפילו אולי בשיפוטיות שלנו לא שווים, משהו אפרורי כזה. אנחנו מכירים את עצמינו דרך אינטראקציות עם העולם עם אנשים אחרים, דרך התפקידים שלנו, דרך המחשבות שלנו השיפוטים שלנו, ההשלכות שלנו, דרך מה שאנחנו קוראים לו בטעות החיים שלנו, בחירות שעשינו בחיים. אנחנו מציירים לעצמינו ציור וסיפור  ובונים פסל בעצם של מי שנדמה לנו שאנחנו וכל אותו הזמן משהו אחר לגמרי קורה שם בעצם. כל אותו הזמן יש לב, לב מזהב, חומר מאוד יקר ערך, עדין, צריך לגשת אליו מאוד מאוד בזהירות וחלק גדול מהסיפור זה לפנות לו מקום. אנחנו בעצם מזיזים הצידה את השכבות של החימר, של הבוץ כדי שמשהו הרבה יותר אמיתי סוף סוף יוכל להתגלות ודרך הסדקים שלנו לזרוח. אבל אני רוצה להציע את המודל הזה של התגלות, (בשונה ממודל אחר ושניהם מודלים שקיימים גם בפסיכולוגיה המודרנית) בשונה ממודל אחר שמדבר למשל על התפתחות שגם זה קיים וגם לזה יש מקום כמובן בדרך הזאת שאנחנו עושים  אבל זה מודל שבעצם מניח מלכתחילה ששום דבר לא חסר בנו, שום דבר לא חסר בנו ושום דבר לא עודף. בדיוק בדיוק כמו שאני ככה זה טוב. מכירים את זה? שיר של הילדים? "בדיוק בדיוק כמו שאני - ככה זה טוב". ולמה אני מתעכבת על זה רגע? משום שהרבה פעמים להרבה מאיתנו יש תפיסה שגוייה, תפיסה לא נכונה, תפיסה מכאיבה של מי שנדמה שאנחנו ואנחנו תופסים את עצמינו ופועלים מתוך אותה תפיסה של נקודת החוסר. הלב של הדרך הזאת, הלב של התרגול הזה הלב של כל דרך רוחנית ששווה את השם מדבר על שינוי ההשקפה, שינוי של נקודת המבט מתוך הבנה עמוקה שמה שאנחנו רואים עכשיו הוא מתוך הראייה המוגבלת שלנו. איך שאנחנו תופסים כרגע את עצמינו הרבה פעמים זה מתוך שכבות המגן שלנו בכלל. מתוך המה שנקרא מיותר בשפה אחרת ולאט לאט אנחנו מוזמנים להתקרב ולהכיר משהו אחר בתוכנו שנמצא שם כל הזמן מת שנראה אותו כבר מחכה לשעת הכושר. זה לא כזה נדיר, זה די יומיומי יש לנו המון רגעים של חוויה של זה אבל בדרך כלל רובם הגדול מתחת לרדאר שלנו לכן  אנחנו לא זוכרים אותם ולא קולטים אותם אפילו ואנחנו נקלוט את הקשה את הדרמטי את הצבעוני את הרעשני את הבעיות, המיינד עשוי כסוג של אביזר לפתרון בעיות. אפשר לגבות את זה בכל מיני תאוריות השרדותיות אם חייבים אבל אפשר גם להניח אותן בצד כי הדבר החשוב הוא לא כל כך: טוב, אז למה זה ככה? למרות שזה נורא מעניין, למה זה ככה עובד? אלא מה באמת קורה שם בפנים? מה באמת מניע את כל העסק הזה שנקרא אני או החיים שלי? ואולי זה הפוך? אולי זה אחרת? אולי זה לא: הנה אלה הם החיים שלי (יש שורה בשיר שאני נורא אוהבת, "החיים האלה, הכשלון המפואר הזה") ויותר אנחנו של החיים בעצם? מי שייך למי פה? אנחנו מתחילים לשנות את נקודת המבט בעדינות. הבודהה מזהב, הפסל הזה שנחשף דרך שכבות המגן שלו, דרך שכבות החימר והבוץ מלמד אותנו המון גם על מה שקורה לנו בפנים. קודם כל אם אנחנו מסתכלים על התופעה הזאת, תושבים של עיר שלמה שכחו. שכחו את הטבע האמיתי שלהם. כולם ביחד, שכחה קולקטיבית, זה די משונה. וזה לא סתם בכל מיני תרבויות בכל מיני מקומות כולל היום אצלנו פה בתרבות הזאת, יש את יום הזכרון, אנחנו רוצים לזכור משהו שהוא מאוד מאוד חשוב לנו. מהו הדבר שמאוד מאוד חשוב לנו לזכור ויכול לשנות את החיים שלנו עד כדי כך? מה זה הדבר הזה שנגלה לנו ברגעים שבהם אנחנו לא עסוקים מדי בלתכנן את העתיד שלנו, להתחרט על העבר שלנו, לאכול לעצמינו ת'ראש על מה שעשינו או לא עשינו, להאשים את עצמנו, להאשים אנשים אחרים ולחיות בעיקר בעבר ובעתיד.   לכמה רגעים של חסד במהלך היום פתאום אנחנו פוגשים משהו דרך הצליל לפעמים כאן ועכשיו ברגע זה, תחושת הגוף שלנו ברגע זה כאן ועכשיו פתאום לשים לב למחשבות שרצות לי ברקע כל הזמן לשים לב לטון שלהן, לאופן שבו אני מדברת עם עצמי, הדו שיח הפנימי הזה, בקטן, רק להתחיל להבחין מה באמת קורה שם בפנים? מי אחראי על העסק? מי מניע את זה? של מי זה? מי מחליט פה? מי מחליט פה?

  אז מסתבר שהתאמנו הרבה מאוד שנים בלהיות מי שאנחנו עכשיו, זה לא בא לנו בקלות התחלנו את המסע הזה בחיים מאוד מאוד פתוחים לעולם, אם אנחנו מסתכלים על תינוקות שרק נולדו, היום יצא לי לבלות כמה זמן עם יצור כזה קטנטן  שיצא לפני פחות מחודש מהבטן של אמא שלה שזה חתיכת מסע, כן? מאיפה היא הגיעה לשם? אני יודעת איך היא הגיעה לשם... אבל באמת איך זה קרה? באמת איך נהיה בן אדם מתוך הדבר הזה? והתינוקות האלה הם כל כך פתוחים לעולם, אין הבדל, אין הפרדה, התודעה שלהם כל כך פתוחה אנחנו לא סתם נמשכים כולנו לתינוקות קטנים, רק להסתכל, רק לראות מה זה הדבר המקסים הזה, הם לא הדבר הכי יפה בעולם, אתם יודעים, תינוק, לפעמים זה נורא נורא מתוק אבל הם נראים קצת משונה, לפעמים, לא כולם, לא תמיד, אולי שלכם היו מדהימים מההתחלה אולי ישר יש התאהבות אבל לא תמיד, לא תמיד אבל יש פה משהו באופן שבו אנחנו נקסמים מהיצור הזה שהוא הגיע טרי טרי טרי לעולם והמבט שלנו שנח עליהם הוא מבט מאוד מיטיב, ישר יש בנו איזה חיוך פנימי, ישר יש איזושהי שימחה, יש משהו שם שמתפעל מהראשוניות מהטריות, מהרעננות הזאתי והתינוקת או התינוק אין להם בהתחלה שום הבחנה בינם ובין העולם, הם שוכבים על הגב פתוחים לגמרי , מן full trust כזה בעולם, איכשהו העולם מתגייס לתת להם, במקרה הטוב, את מה שהם צריכים ותכלס עצם זה שכולנו כאן היום זה די עדות לזה, גם אם הילדות שלנו לא היתה בדיוק, לא יודעת, הכי לפי הספר, נהדרת ומתוקה... כנראה שמישהו טיפל בנו כמו שהיינו צריכים או צריכות כדי להגיע לכאן עכשיו. המבט הזה שיש לנו על התינוק הרך, אני רוצה להזמין אותו אלינו אל הימים האלה שיש לנו ביחד. המבט על עצמנו, המבט על אחרים  looking at each other with kind eyes להסתכל אחד על השני בעיניים טובות, עיניים מיטיבות, להסתכל על עצמנו בעיניים טובות עיניים מיטיבות. יש כל מיני מחקרים שמראים איך באופן טבעי אנחנו נוטים למה שנקרא negative bias באופן טבעי אנחנו נלך למה חסר, מה שלילי, מה לא תקין, מה לא בסדר. שוב מנגנון הישרדות וכו' בלי להכנס לזה יותר מדי, זאת הנטייה האוטומטית. כשאנחנו יודעות או יודעים שזה ככה, שהשופט הפנימי בועט מבפנים, שצובע לנו את כל מה שקורה כאן עכשיו, שום דבר פה לא בא לנו טוב, לזכור שכרגע זה מה שמופעל ולהביא מנגד את המבט האחר על עצמנו קודם כל כעל היצור הרך הזה כי זה מה שהיינו פעם, לגמרי, שהגיע לגמרי חשוף ומתוק ופתוח לעולם ומאוד מעורר אהבה, מאוד מעורר סקרנות, אפילו המילה שעולה לי –השתאות, ואיפשהו במהלך השנים צברנו על עצמינו כל מיני אמירות ושיפוטים ו- so-called הבנות ומחשבות שבכלל לא שלנו אבל קנינו אותם לגמרי כי זה מה שנתנו לנו לאכול זה מה שהאכילו אותנו. זה אפילו מתחיל מהדבר הכי קטן של לקרוא לדברים בשמם. נגיד, רובנו עברנו דרך זה, איך עושה פרה? שואלים את הילד שוב ושוב, בקושי היא יודעת להגיד משהו, בטח לא להבין מה זה פרה אבל אנחנו מלמדים את השמות של הדברים ואיך הם עושים, איזה צליל הם משמיעים וזה מה שהילדה או הילד לומדים, ככה קוראים לזה. קורה לנו דבר נורא מעניין בתודעה כשאנחנו מתחילים לתת שמות לדברים, כשהאמא אומרת לנו: איך קוראים לך? תגיד לי את השם שלך, תומר תומר, גיא גיא... בגיל שנתיים, משהו כזה, תומר משתכנע. לפני זה אין לו שום עניין, לפעמים ילדים בגיל הזה מדברים על עצמם בגוף שלישי אבל מתישהו אחרי שחופרים להם הרבה: איך קוראים לך? איך קוראים לך? איך קוראים לך? והוא מדקלם את השם שלו, הוא מתחיל לדבר על עצמו בגוף ראשון, זה אני, זה מי שאני. הרבה פעמים כשאנחנו נותנים שמות לדברים יש לזה הרבה ערך, אנחנו לומדים את העולם כמובן וגם יש בזה הרבה חסרונות. נדמה לנו שאנחנו יודעים מה זה הדבר הזה, איך קוראים לעץ הזה, מי יודע איך קוראים לעצים הגדולים פה? על המדשאה? מישהו יודע? מישהו חובב עצים כמוני? "מכנף נאה". אתם מכירים? שם משונה כן? העצים אגב לא יודעים איך קוראים להם. לא מעניין אותם בכלל השמות האלה בעברית, באנגלית, בערבית, ברוסית... כל מיני אנשים עוברים כאן וקוראים להם בשם, תראו תראו את העץ הזה, מסתכלים רגע וממשיכים הלאה, טוב ראינו, טוב ראינו, אנחנו יודעים איך לקרוא לזה בשם, קוראים לזה עץ, או בכלל אנחנו מומחים, קוראים לזה "מכנף נאה". מסתכלים על זה לרגע ו-next, . זה לא מעניין, זה משעמם, ראיתי אותו כבר. הרבה פעמים כשמגיעים לטייל בארץ שנקראת זרה, ארץ אחרת, חוץ לארץ, במיוחד אם זה טיול מאורגן אז המדריך לוקח את כל הקבוצה ומטפסים יום שלם ומגיעים לנקודת תצפית וסוף סוף הוא יכול להצביע על ההר הענק שעומד ממול להגיד חברות חברים הנה הנה האררט. כולם נושמים לרווחה, עכשיו אנחנו יודעים  מה זה. בהודו הרבה פעמים כשמגיעים לטייל ככה בקבוצות מאורגנות, יש להם שמות להרים אבל לא לכולם. אולי לרובם לא ואז שואלים את המדריך איך קוראים להר הזה? אה, מאונטן. כן אבל איך קוראים לו? ביג מאונטן (צחוק בקהל). זה לא מספק אותנו, אנחנו רוצים את השם. כשאנחנו מקבלים את השם הרבה פעמים, באותו רגע אנחנו מאבדים עניין. שימו לב לתופעה המשונה הזאת כאילו אנחנו מכירים, באמת מכירים את הדבר כי אנחנו קוראים לו בשם. אז אני רוצה להזמין אותנו לא לקרוא לזה בשם. לפגוש את מה שאנחנו פוגשים בנוף החיצוני, בנוף הפנימי בעיניים של הילד הזה או הילדה הזאת שיש בהם פליאה וסקרנות ואין בהם שום אג'נדה ואין להם שום תוכניות, עד כדי כך שום תוכניות, אתם יכולים לארוז את התוכניות שלכם יחד עם ה"חפצי לא כל כך ערך" שהשארנו בכספת. לארוז את האג'נדה. הרבה פעמים אנחנו מגיעים לפה עם: "טוב הולך להיות לי מלא מלא זמן למדיטציה, אין לי מושג איך אני אעבור את זה, לפחות אני אפתור כמה מהבעיות שיש לי בחיים, לפחות אני אשב על כמה מהחידות הגדולות שמעסיקות אותי: להתחתן או להתגרש, לעשות ילדים או לא לעשות ילדים, איך לעשות ילדים, ללכת ללמוד באוניברסיטה או לצאת למסע נדודים בעולם. כן! (צחוק בקהל) רעיון מעולה!...  או - מה אני אעשה עם החיים שלי? זה בא מתוך ההשקפה, מתוך התפיסה המוטעית והסופר מכאיבה שאנחנו אחראים במאה אחוזים על מה שקרוי בטעות קיבל את השם והכינוי "החיים שלנו". ושוב כשמשהו קיבל שם, אנחנו מפסיקים להתעניין בו. אותו הדבר, אותו הדבר בדיוק בנוף הפנימי שלנו. אנחנו ניתן לכם במהלך הימים הנחיות איך עובדים, איך מוצאים את הנתיבים בתוך היער הגדול הזה בפנים, בתוך העולם הזה ומה באמת קורה שמה מתחת לכל הרעיונות שלנו, מתחת לדעות שלנו מתחת, להשקפות שלנו, מתחת למחשבות שלנו, מתחת לטלפרינטר הזה שכל הזמן רץ ומספר לנו ומתווך לנו את העולם: הנה עץ, הנה ציפור, הנה יש פה מלא אנשים, למה קוראים לנו יוגים?  זו מסורת שהגיעה מהודו וככה מתייחסים למתרגלים, זה כאילו כינוי של כבוד אבל מי שלא מכיר או מכירה זה נשמע כמו יוגורט...(צחוק) בשביל מה? גם ככה הדברים נורא משונים בהתחלה, לא צריך להוסיף עוד מילים מוזרות. זה מעניין כי חלק גדול מהתהליך שקורה לנו זה בכלל תהליך של פרימה, אפרופו איך מורידים שכבות של חימר ובוץ? מישהו יודע? מי עבדה פה בבוץ אי פעם? עירית. זהו? עוד קצת. זהו? נורא כדאי לכם, זה נורא כיף, זה חתיכת חומר מהמם הבוץ וכשהוא מתקשה הוא נהיה ממש ממש קשה, הוא נשאר גמיש אבל מאוד מאוד קשה, אנחנו בונים איתו בתים. אבל מה? קצת מים, קצת, לא הרבה, קצת סבלנות, תנועות כאלה עדינות של התמדה, לאט לאט הוא מתפורר, נמס. כדי להוריד שכבות, אי אפשר לבוא עם איזמל ופטיש, אנחנו מסתכנים בלפגוע בזהב הרך, העדין בפנים. צריך לדעת איך לגשת. זה חלק גדול ממה שאנחנו לומדים פה במדיטציה, זה ממש לא רק טכניקה, זה בהחלט בהחלט אומנות. אפשר לקרוא לזה אומנות החיים כי מה שאנחנו עושים ועושות בדרך הזאת ומה שאנחנו נפגוש וכבר פוגשים ופוגשות בדרך הזאת הוא לגמרי זה, עשוי מאותו חומר ונרצה לעבוד עם זה בעדינות וברכות ובנחישות ובהתמדה ועם עיניים טובות ועם סקרנות ועם עניין ובעיקר לא לעשות לו את העוול הזה של לקרוא לו בשם. אפילו, אתם יודעים, השם, ניקח כותרת "חרדה", היום זה כאילו מן שם גנרי שמחביא בתוכו כמעט את כל התחושות שלנו. יש מן אמירה כזאת שאנחנו מתנהלים רוב הזמן "with mild anxiety in the background". יכול להיות שאנחנו מאוד יכולים להתחבר לזה, יש משהו שכל הזמן רועד שם בפנים, לא מסופק ולא, לא מסכים ולא בטוב, mild anxiety in the background . מצד שני, לקרוא למשהו anxiety,  : חרדה - סגרנו אותו הרמטית בתוך איזה קופסה, בתוך איזה תווית. מה באמת קורה שמה? אז לאט לאט עם פנס אנחנו נכנסים למעבה היער לשמוע את השפה הסודית של העולם. העולם הפנימי, העולם החיצוני, בלי אג'נדה. לפעמים זה ירגיש לנו כאילו היינו חוקרי ציפורים נדירות שבאמצע הלילה כשהן רק מתחילות להתעורר לפני השחר אנחנו נכנסים ורק מקשיבים או רק מתבוננים. אנחנו לא מחפשים שום דבר ספציפי, לא משנה כל כך מה נפגוש, משנה איך נפגוש. מדיטציה זאת מילה מלאכותית קצת לדבר על פגישה. שום דבר ממה שנפגוש לא יקרה בגלל המדיטציה. זה בסך הכל חושף לנו את מה שממילא קורה שם כל הזמן. אבל אנחנו נלמד יותר ויותר כלים איך עושים את הפגישה הזאת, איך בכלל זה נחשף, והרבה פעמים, התחלתי להגיד קודם, זה תהליך של פרימה. יש את ה... אני לא יודעת אם יש עד היום אבל את הצעצועים האלה שמותחים את הקפיץ, מותחים, מותחים, מותחים נכון? ואז מרפים מהם, יש את זה היום? בעידן ה... לא יודעת מה, שכל ילד בן שנתיים, בחיי שנתיים, יודע יותר ממני על איך מתפעלים את הלא יודעת מה, את הטלפון, אבל אתם מכירים את המשחקים האלה עם הקפיץ? שהיינו מותחים מותחים מותחים, היינו, פעם, בעידן שלא היו טלפונים סלולאריים, איך אפשר בכלל לדמיין דבר כזה, קיצר מותחים אותו ואז מניחים אותו, נכון? ואז הוא עושה כל מיני דברים, רץ, מתופף, עושה משהו. זה לוקח זמן עד שהמומנטום של המתיחה של הקפיץ מפסיק, נכון? ואז הצעצוע הזה נרגע. זה בדיוק מה שקורה לנו במדיטציה או בכלל בסטינג כזה: מתחנו ומתחנו את הקפיץ שלנו, של החיים שלנו, מתחנו את עצמנו, החיים מתחו אותנו, תקראו לזה איך שאתם רוצים ועכשיו קוראת פה הרפיה והרבה פעמים איך זה נראה? זה נראה בלאגן אחד גדול. הרבה פעמים הבלאגן הזה מתבטא בלהרדם, מתבטא בתחושות עוינות, מתבטא בכאבים, מתבטא בשליליות מאוד גדולה, מתבטא בשיפוטיות מתבטא בתחושות חוסר ערך עצמי, וזאת רק ההתחלה. תזכרו שזה חלק מתהליך הניקוי. אל תעצרו שם. אנחנו כל כך רגילים לשפוט את מה שקורה לפי מה שאנחנו חווים: נעים לי או לא נעים, אם נעים לי זה טוב, אם לא נעים לי זה לא טוב, באופן מאוד אינטואיטיבי אנחנו עושים את זה. הרבה יותר עמוק מהנעים לי לא נעים לי הזה ישנם החיים וישנה השפה הסודית של החיים שבשביל להכיר אותה אנחנו מתבקשות ומתבקשים באופן מכוון ומודע לזנוח את המבט הרגיל שלנו על הדברים. לזנוח את התיוג שאנחנו מתייגים את עצמינו ואת האחרים, את העולם החיצוני ואת העולם הפנימי שלנו ולצאת להרפתקאה הזאת עם כלים אחרים. אז אחד מהכלים אני חוזרת שיהיה קל יותר לזכור, המקום של ה- kindfullness.  במקום מיינדפולנס אפשר להחליף את זה בקיינדפולנס. במילים אחרות, עיניים טובות, עיניים מיטיבות, זה סוג של הסכמה, מוסכמה חברתית שאנחנו חתומים עליה כאן והמקום הזה של השקט, של הדממה, יכול אצל חלק מאיתנו מאוד להעצים את תחושת חוסר הנוחות במיוחד בהתחלה. לוקח לנו זמן להבין עד כמה זה דלישס, עד כמה זה כיף שאנחנו לא צריכים להשתתף במשחק החברתי הזה של לספר מי אנחנו, מה אנחנו עושים, איך קוראים לנו, מאיפה באנו, נה נה נה נה נה נה, כל זה ובמקום זה לפגוש את עצמינו ואת החיים ואנשים אחרים באופן לא מילולי, אחרת, מתחת למסיכות, מתחת לתפקידים, מתחת לרעיונות, מתחת לשמות ובפגישה הזאת מלכתחילה אנחנו מוזמנים להיזכר בעיניים טובות, בעיניים מיטיבות. כשהמבט שלנו נוקשה וקשה ושיפוטי ומקטלג וישר מטייל לתוך הדימוי העצמי הנמוך שלנו משהו בנו נאטם שם כי זה כואב מדי וכדי שמשהו בנו יסכים להפתח אנחנו צריכים לבוא מאוד מאוד בעדינות לפרח הזה שאנחנו, לתינוק הזה ,אם תרצו, שאנחנו ובעצם במובן עמוק, אני לא יודעת אם אתם מכירים את המושג הזה: re-parent ourselves. בעצם איך נתרגם את זה בעברית? הורות פנימית, אבל מיטיבה, אני ישר מסייגת את זה כי באמת אנחנו רוצים לגדל בתוכנו את הדמות המיטיבה הזאת שעוזרת לתנועה גם של השכבות מבחוץ להתמוסס וגם של הזהב מבפנים לזרוח. אז המיטיבות הזאת, העיניים הטובות זה דבר ראשון. לשים לב לדיבור הפנימי שלא יהיה נוקשה מדי. כל הסיפור של הצלחה וכישלון נדבר איתכם עליו בהמשך אבל כל מה שאתם יודעים על זה, תשכחו מזה. תשכחו מזה. המדיטציה לא נכנסת בכלל לאזורים האלה. הצלחה וכישלון לא רלוונטים פה. אין לנו את זה. זה לא קיים. כל מה שאתם עושים אתם לא יכולים להכשל וגם לא להצליח, זה הרבה יותר מעניין מזה. זה הפגישה הזאת שקורית ומה אנחנו פוגשים ומה מתאפשר לנו דרך מה שאנחנו פוגשים. לאט לאט אנחנו מתחילים לראות מי באמת מנהל שם את העסק, מהזיכרון דרך השפה הסודית של העולם עד לעצמאות המלאה. מלאה, שלמה. החופש הזה שבמסורת הבודהיסטית מדברים על החופש האולטימטיבי של הלב והתודעה, אותה מילה בשפה העתיקה, לב ותודעה, המקום הפנימי הזה שהוא לגמרי חופשי, חופשי בעולם, חופשי להיות, לזרוח את כל האור שלו, חופשי מכל הכבלים ובכל אחת ואחד מאיתנו יש את הפוטנציאל הזה, חופש. זה חדשות מאוד מאוד טובות. לא חשוב ולא רלוונטי מה אתם חושבים על עצמכם. אני רוצה שתזכרו את זה בתור משפט מפתח: כל מה שאתם חושבים על עצמכם, כל מה שאתם חושבים על עצמכם הוא לא האמת, באחריות. כל מה שאתם חושבים על עצמכם הוא לא אמת, זאת רק מחשבה, זאת רק מחשבה. מה שאנחנו באמת הוא גדול ועצום לאין שיעור ממה שנדמה לעין, ממה שהמינד יכול להבין. המינד שלנו הוא כלי טוב אבל די מוגבל. ולאט לאט אתם תראו, חלק מכם שזאת הפעם הראשונה ברטריט, אולי כבר שמתם לב, שתי דקות עוצמים עיניים וכל מה שרצינו זה רק להיות בשקט וכל מה שאנחנו חווים זה את הרעש. תזכרו את הצעצוע הזה שעכשיו הוא נפרם, ברוך השם סוף סוף. אנחנו מרשים לו להפרם, לא להבהל, משהו נפרם כדי שהוא יוכל לנוח. זה כמו אם תקחו כוס עם מים וקצת חול בוץ וכל הזמן כל הזמן ננער אותה, המים יהיו עכורים אבל סוף סוף נניח אותה רגע על השולחן וניתן למים להצטלל, זה מה שקורה באופן טבעי, זה תופעת טבע כזאת, זה הרבה ממה שקורה כאן, אנחנו מניחים את עצמנו, נחים בתוך החיים שלנו, בין אם בישיבה, בין אם בהליכה, אנחנו ניתן הנחיות לתנוחות השונות של התרגול ובזכות המנוחה הזאת סוף כל סוף משהו יכול להצטלל, אוקיי? אבל יש פה אותיות קטנות בבקשה בבקשה תעשו חסד גדול עם עצמכם ואל תבואו עם סטופר לכאן. אל תגידו יאללה אני כבר חמש וחצי דקות יושב ושום דבר לא הצטלל. תזכרו זה לא בידיים שלנו. אנחנו אף פעם לא יכולים לדעת כמה גרגרי חול יש שמה. אני יותר מעדיפה בעצם את הדימוי הזה של הקישוטים האלה שהיו בסלון של הסבתות, נכון? משהו כזה שקוף עם שלג בפנים, עם עיר קטנה מארץ אחרת, היינו הופכים את זה ואז היה שלג שלג שלג שיורד, זה נורא כיף כזה לראות את זה, נורא יפה, היינו מניחים את זה ואז לאט לאט כל השלג היה נערם, היינו רואים את העיר או מה שזה לא היה בתוך הדבר הזה, איך זה נכנס לשם? איך הכניסו גרגיר גרגיר פנימה? יש המון שאלות שילדים שואלים על הצעצועים האלה. זה בדיוק אותו תהליך, או תהליך מאוד מאוד דומה למה שקורה לנו ומה שנקרא החיים שלנו וכולכם הגעתם לכאן מתוך רצון לפגוש משהו, מתוך כמיהה למשהו, הרבה פעמים אם נשאל אתכם אתם תבואו עם איזה תשובה אבל הרבה הרבה פעמים זאת לא תהיה התשובה הבאמת נכונה לגבי מה הביא אתכם כי הרבה פעמים לא נדע, אנחנו לא באמת יודעים למה אנחנו כאן עכשיו. זה בסדר גמור לא לדעת זה אולי התחלה של ידידות מופלאה, עד כדי כך, דווקא לא לדעת. זה כל כך קשה לנו כבני אדם. אנחנו כל הזמן רוצים לדעת כדי להרגיש בטוחים בעולם כל כך לא בטוח שמשתנה כל הזמן. אם אני רק אדע, אם אני רק אבין, אז אני ארגיש בטוחה או בטוח ובעצם זאת הזמנה לא לדעת. לא לדעת דרך העיניים הרגילות שלנו, דרך הכלים הרגילים שאנחנו רגילים לדעת בהם. אז בתרמיל שלנו אנחנו מצטיידים בריטריט הזה בעיניים טובות, אנחנו מצטיידים בהתמדה, לא פחות חשוב ולא בשביל לדפוק את הראש בקיר ולהכריח את עצמנו לעשות משהו אבל בשביל לדעת שכדי לעבוד עם התנועה של הדברים שקורית אצלנו לפעמים באופן מאוד אינטנסיבי ומכאיב, צריכים את האורך רוח, אנחנו צריכים את ההתמסרות, אנחנו צריכים לשים את עצמנו במקום רגע בשקט, בשביל להסתכל בשקט על הרעש כי הרבה פעמים מה שנשמע זה רק את הרעש. ואתם יודעים מה? זה חדשות מאוד טובות, זה כבר התחלה טובה. אנחנו נכנסים הביתה ויש מלא מלא רעש בבית והשכנים צועקים והילדים עושים בלאגן, והטלויזיה דולקת והרדיו.... ולאט לאט השכנים נרגעים, הילדים הולכים לחברים, טלויזיה כיבינו, כיבינו את הרדיו, כולם סוף סוף הלכו, השאירו אותנו לבד, שקט, ובשקט הזה נשמע חזק מאוד - את המזגן, את המקרר, את הטק טק טק של השעון שיכול לחרפן לפעמים. הצלילים היותר עדינים סוף סוף יש להם הזדמנות, לפעמים הם יכולים לאתגר אותנו, באנו עם אג'נדה של שקט, מה זה כל הרעש הזה? תזכרו שזה תהליך בריא, מאוד בריא, מאוד טוב, תאפשרו אותו לעצמכן. אל תבואו עם קני המידה שאתם רגילים לשפוט בהם דברים, תבואו בלי שום קנה מידה, בידיים חשופות, בעיניים שמתפעלות: מה זה הדבר הזה? מה זה התופעה הזאת עכשיו? מה זאת מחשבה בכלל? מה זאת תחושת גוף? מה זה צליל? מה מתאפשר לי כשאני נותנת לעצמי לנשום פנימה, לנשום החוצה ולהרגע, לנוח, מה זאת מנוחה? התמדה, נחישות, רכות, עדינות, סקרנות, עניין וכל כך הרבה פעמים מתוך שלא לשמה בא לשמה, מכירים את המשפט הזה? דווקא שנניח את האג'נדות שלנו בצד, דווקא אז פתאום בגלל שהתודעה מצטללת, גם אם זה לא מרגיש ככה, פתאום תגיע התשובה, פתאום נבין משהו, קוראים לזה אינסייט. ואם רוב המחשבות שלנו הן חומר לעוס לעייפה ודי שגרתי ודי אפילו משעמם, מדי פעם יהיו לנו תובנות ושם נרצה דווקא להתעכב ולהרהר בהם, לראות איך הם קשורים ומה זה אומר לאט לאט, לאט לאט. אני רוצה להזמין אותנו לנוח כמה רגעים לנוח בחזרה, כמו שאתם אתם לא צריכים להשתפר בשום דבר. מדיטציה לא אומר להפסיק לחשוב. מדיטציה לא אומר להרגיש משהו מסויים או לא להרגיש משהו מסויים. מדיטציה אומר החיים, ומרגע לרגע פגישה עם מה שעכשיו. אז מוזמנות ומוזמנים לעצום עיניים. שאיפה, נשיפה, הרפייה. להרפות את הפנים, את הכתפיים, את הלב, את הבטן, גב, זרועות, רגליים, להרפות את כפות הידיים, כפות הרגליים, ושוב ושוב שאיפה, נשיפה, מעצמן, הרפייה.

בדממה שמאפשרת את הצלילים, שבזכותה ועל פניה הם צומחים יש שקט שמאפשר את הרעש ויציבות שמאפשרת לעכירות ולבוץ להראות ואז להצטלל we make ourselves. Available . אנחנו מאפשרים שזה יקרה ככה בלי טוב או רע, בלי נכון או לא נכון, בלי הצלחה ובלי כישלון, פשוט כפי שזה, פשוט כפי שאנחנו. בדיוק בדיוק כמו שאנחנו ככה זה טוב. תשומת הלב מוזמנת אל ההיזכרות שוב ושוב אל הגוף כמשאב, הגוף כל הזמן נמצא רק כאן ועכשיו, הגוף לא יכול להיות בעבר ולא יכול להיות בעתיד. אין משמעות לצעד בעתיד או בעבר. רק כאן, רק עכשיו. הנשימה שהיתה - היתה. הנשימה שעדיין לא הגיעה - היא רק רעיון. מה קורה כשאנחנו פוגשות או פוגשים את הנשימה של העכשיו? לתת לעכשיו לנשום אותנו.

בזמנים מורכבים שכאלה,האיכות של איזון פנימי עמוק היא אולי הנחוצה ביותר. בסיומו של ריטריט דרשות הבודהה נזכרנו באיכות הזאת ובאפשרות שלנו "להעביר את זה הלאה". 

לפי הדרשה של הבודהה על ארבעת סוגי המאמץ הנכון - המאמץ לשמור שלא יתפתח מה שלא מיטיב, המאמץ לשמוט ולנטוש את מה שהתפתח ואינו מיטיב, המאמץ לפתח את מה שמיטיב ולא התפתח, והמאמץ לטפח את מה שמיטיב וקיים בתודעה. 

ההנחיות הן בעקבות הדרשה של הבודהה על חציית השטפון שניתנה בערב הקודם. מוזמנות.ים לתרגל את התודעה.

השיחה מבוססת על סוטרה קצרה בה הבודהה נשאל על ידי "יצור שמיימי" איך הוא הצליח לחצות את השיטפון. 

על ידי שלא עמדתי על מקומי ולא דחפתי (נאבקתי), ענה הבודהה.

כשעמדתי על מקומי, שקעתי. כשדחפתי - נסחפתי. על ידי שלא עמדתי על מקומי ולא דחפתי, כך חציתי את השטפון.

השיטפון הוא כמובן מטפורה לדברים בהם אנחנו נאחזים. התשובה המעניינת של הבודהה מוציאה אותנו מהמוכר והידוע אל מחוזות אחרים של ידיעה ומשם - אל החופש. 

הנחיות של היום האחרון המלא: לשים לב לרגעים בהם העצמי עולה - ולהרפות. לא אני , לא שלי, לא בשבילי, לא בגללי... חקירה מתמשכת של תחושת העצמי, ופתיחה אל הבנת הריקות הקשורה גם לטבע הבודהה. אספקטים שונים של אותו הדבר. 

תרגול המטה - איכות הלב של ידידות, טוב לב אוהב היא איכות שיש לפתח ולטפח בחיינו. ישנן דרכים רבות לתרגל מטה. בתרגול כאן מוצעת התבוננות דרך עיני הדמות המיטיבה. 

חידת העצמי  - מי או מה אנחנו באמת? ארבעת מוקדי ההאחזות כוללים את ההאחזות בתענוגות חושיים, ההאחזות בדעות, עמדות ורעיונות, ההאחזות בהרגלים וטקסים וההאחזון ברעיון העצמי. 

מה מתאפשר כשאנחנו עוברים מעבר לרעיון העצמי הקטן והמצומצם ואיך לעשות את זה? 

ההתמסרות לתרגול עוזרת להפיק ממנו את המירב. הדרשה של הבודהה אודות החץ השני ואיך עובדים עם כאב ותחושות לא נעימות. מושג הוואדנה - נעים, לא נעים או נייטרלי - והתגובות הפנימיות שלנו להרגשות הללו. התבוננות על החוויה דרך הפריזמה של החולפיות - אניצ'ה.

מהי התמסרות, ממה עשויה, מה קורה לנו כשאנחנו מתמסרים/מתמסרות, למה לשים לב ועל מה אפשר לסמוך. ההתמסרות קשורה בין השאר לאיכויות כמו אמון, אמונה, בטחון, שחרור, הרפיה ואיכויות לב. יש לה את היכולת לפתוח את ליבנו ואת תודעתנו מהמיצר אל המרחב הגדול.  

 תמלול השיחה - נסי משהו אחר. התמסרות 

ותודה לעירית מזור שתמללה 

אז... ערב טוב! ערב טוב, עוד יום עבר, אתם מאמינים? עוד יום עבר. ככה! נכון? ובתוך הככה! הזה, היו המון המון רגעי נצח קטנים שאולי חלק עשו טבלאות יאוש, "אוי מתי זה כבר ייגמר", ואולי ההפך, אולי גם וגם. ברטריטים יש מקום מאוד מיוחד לפורמט הזה שעכשיו אנחנו בתוכו שנקרא שיחת דהרמה. דהרמה, אני מזכירה לנו, זה מילה בסנסקריט, או דהמה בפאלי, הלימוד, התרגול. השורש של המילה הזאת, באנגלית אומרים: that which gives support, הדבר הזה שתומך בנו, שנושא אותנו, שתומך בשחרור המלא והשלם של הלב תודעה, שבעד זה התכנסנו פה כולנו. אז בואו קחו רגע ותבחנו מה שלומכם עכשיו בגוף, בלב, בתודעה, אם אתם מוכנים לטרנספורמציה הגדולה, מי יודע, אולי היא תקרה...

...ובאופן מסורתי יש לנו מן הרגל כזה של לתת שמות לשיחות, לא בהכרח השם תואם את התוכן

השם של השיחה הזאת הוא: " נסי משהו אחר- התמסרות" זה תרגום של אחד מהמשפטים מהשירים של רומי, משורר סופי מהמאה ה-14, Try some thing different- Surrender. באנגלית זה נשמע יותר טוב. מעניין איך זה בפרסית? זו היתה השפה שלו... ואני רוצה לחלוק איתכם כאן כמה הרהורים שיש לי לגבי המונח הזה שנקרא "התמסרות", שהוא מונח כל כך רלוונטי לנו כבני אדם בכלל וכמתרגלים/לות בפרט. אולי קחו רגע ותהרהרו מה מעורר בכם בכלל המונח הזה "התמסרות". עכשיו כשאתם כבר מכירים היטב ולעומק את חמשת האורחים, מי מהם מרים את הראש עכשיו? "התמסרות", אי אפשר בלעדיה. אולי נתחיל בזה, מה זה? מה זאת התמסרות? אפשר להגיד שהתמסרות זה מונח שמקפל בתוכו כל מיני תנועות נפש, רגש, הלך רוח, עוד מושגים. זה מונח מאוד מלא, מאוד עשיר, יש בו איכות גם של לב וגם של כוונה. יש בו גם את הלחלוחית הזאת של התנועות לב, איכויות לב, וגם יש לו Direction, כיוון. יש בו גם מן ההרפייה והשחרור, letting go, וגם את חום הלב. וכל מיני אספקטים של התמסרות, כל מיני איכויות שקיימות ומעשירות אותה. למשל אפשר להגיד שיש בהתמסרות איכות של נתינת אמון, נכון? תחשבו על המילה הזאת, מה, איך אתם הייתם מדברים על התמסרות? יש בה אולי אפילו אהבה, ידידות, יש נחישות בהתמסרות, כוונה כבר אמרתי, מסירות בהתמסרות, Devotion, זה עוד אספקט, באנגלית זה יותר... איכשהו האנגלית יותר עשירה, אתם יודעים, מהעברית, לפחות במילים כאלה. יש איכות דתית, רליגיוזית שקיימת בכל הדתות בעצם, שיש שם גם תובנה עמוקה, איזשהו ויתור על רעיון של נפרדות ואפשר אפילו להגיד לתת את עצמינו למשהו שהוא גדול מאיתנו. ויחד עם זאת, כשאנחנו מסתכלים על המילה התמסרות, לנו כבני המערב, אני אומרת בני המערב, אנחנו פה, אתם יודעים, המזרח התיכון, עדיין, קשה לנו, קשה לנו הרבה פעמים, עם המילה הזאת , עם האיכות הזאת, עם מה שהיא מביאה, היא קצת אולי בהווה אולי הולכת נגד האתוס של נבדלות, של נפרדות שאנחנו כל כך מקדשים אותם, כן? הכביכול אוטונומיה הזאת שיש לנו. בואו נפתח את זה קצת יותר הערב.

חמשת האורחים שמגיעים אלינו במדיטציה ובחיים - ההשתוקקות וההצמדות, הדחייה והטינה, העייפות, קהות החושים או הנמנום, חוסר השקט והדאגה, והספק: חמישה הלכי רוח-נפש שחשוב לזהות אותם כדי לפתוח דרגות חופש בינינו לבינם, ולא להסחף אל תוכם. חמשת אלה אינם מהווים מכשולים אלא למעשה יכולים להיות החומרים מהם תצמח ההתעוררות שלנו. כמו במדיטציה, כך גם בחיים. 

שתי הכנפיים של הציפור - חוכמה וחמלה, צריכות להיות מאוזנות, כדי שהציפור, שהיא אנחנו, תוכל לעוף בחופשיות לאן שתחפץ.

פיתוח וטיפוח איכויות הלב הוא תרגול בודהיסטי עתיק יומין. אנחנו מפתחים את היכולת הטבעית של הלב להפתח, לאהוב ולחמול. 

כל זמן שהנר דולק - אפשר לתקן... לשוב ולחזור לנשימה, לאסוף את תשומת הלב אל הנשימה הטבעית בגוף. 

Christopher Titmuss, a senior meditation and Dharma teacher in the west, a former Buddhist monk in Thailand and India, offers Dharma teachings addressing the wide variety of issues in daily life including mindfulness, meditation, communication and wise action. 

 Lila and Christopher are long term friends and were teaching together since 2004, including in this MTTC course (Mindfulness teacher training course). 

 EXTRACTS FROM THE INTERVIEW     MTTC course, October 21, 2017 Germany 

21.10.2017 MTTC Germany 

The interview begins with conditions in centers in the west and east, (5 min)

Dharma has an outreach to reach to all, without exception.

Christopher reveals how he is working inwardly with negativity and blame being thrown at him the distinction between praise and appreciation and much more.

2 things: one is resilience: I have done enough impermanence practice to help with that…)

While listening the thought arises – this is what the person is telling me today. This might change. 

The second thing is that I have to expect reaction. It comes with the role. 

I make a distinction between praise and appreciation. 

Praise is the wish to impress, saying kind words to others to build somebody up in order to get something I return. It might be recognition, wanting some approval, some extra agenda going with it. 

Appreciative joy is free, because its Divine, from self interest.

 What tells you the difference?

I smell it… with praise there tend to be a little exaggerate.

With blame – I search for the point of truth in it.

I don’t recall adopting the view – oh, it's just your projection on me. It's just your problem, not mine.  I feel uncomfortable when teachers or anybody with authority makes that claim.

When there is something in it -

Do you ever get hurt or offended? Hurt sounds too strong… I'll feel plenty of unpleasant sensations…

The training over decades -  The immediacy of the response – everything is around posture: physical posture and psychological posture, presence, eye to eye contact, Keeping the hands very still, checking for relaxation in the whole of the body. Though it feels unpleasant, but keeping present in front of it, in front of the other. The problem in the hearing is that its contracting, and my inner one liner – if I get upset or angry, I just handed my inner experience on a plate to somebody.  I just refuse to do it!

The physical presence is remarkable for defusing.   If I start to lose it feeling start coming up here and there, and then the voice… I might hurry from here to sit. Stop, have a minute of silence. In the silence, I'm really just feeling back down. Feeling back down, feeling deep, out of the field of thinking. Feeling the inside quite deep down of the body, that seems to be outside of the world of mind and thoughts and concepts.

Just for a minute, and then there is a readiness to speak or to go to the next thing.

Silence is the foundation of a healthy or appropriate communication. 

 In a conversation like that, generally speaking, I don’t start of the sentences with the 'I' language. To go into the 'I' language tends to sound defensive. It feels defensive.  So rather than trying to explain, I find it easier and more effective to find one or two points and ask the group – O.K., in what way can we implement this?  The group feels included and the person feels to a degree that they have been heard, simply because I haven't taken any notice of the blame factor running around in the person voice. And when we then come to some fresh understanding then turning to the person and asking – are you O.K. with this? And they always say yes. So it didn’t get into a dispute, and it would tend to if I was speaking about how I felt and what I was trying to do.

When I'm asked directly – then I have to speak directly. But If I don’t feel it’s a real necessity I don’t enter into the I language unless I think it is the best communication. 

 The combination of mindfulness and Samadhi really make a big difference. I'm incredibly dedicated to them.  I really think it's an extraordinary way of the being that we can really give total attention to the other without forgetting the one who is attentive. The 50- 50 along with the feeling of liking and being interested in people, and lots and lots of practice, especially in the use of the ears – to really really listen – the words, the tone, the attitude, the intimations, the utterances, the subtleties, the grossness, the generalizations, the insights, all these is coming over and in real presence, as much as I can offer, and out of that things stand out. The Buzz words stand out actually quit loud for me, and the insights will stand out, or the confusion of the mind will stand out, and then – I go there. So keeping presence and interest and bringing all the other factors that we have – from the ethics to the spiritual to the happiness to the dukkha to the understanding to the dependent arising of the avijjya paccaya samskara (ignorance conditioned reaction formations): it's all there, the support we all have, and can turn to it, and use it for the exploration, for the inquiry. 

Of course it needs interest and it needs energy, but they tend to come, with a few other factors.  

  The importance of Samadhi   (starts min.27)

 It's one of the questions because It gains a little extra urgency, simply because all  the way our concentration on things gets fragmented through all the entertainments. Its having its impact. The Samadhi is a big factor in having the capacity to act.

The meditation retreats with returning of the attention on the object, successive moments of attention mindfulness upon the object is the development of Samadhi.

In daily life -  areas of interest that worth concentrating on. like painting a picture or listening to music, but really making it a meditation.  It tends to be a weak link. Because of the working environment, that is so demanding on concentration, it can be infecting the concentration with stress and worry and agitation. But if the mode of the being is relaxed, settled, collected, composed upon the particular, with contentment and happiness there will be much less need to want to get away from it. The primary reason for people to take time off work is stress related. 

Mindfulness needs concentration; it needs a meditation on the object.  

Its Sila, Samadhi Panna, not Sila, Sati Panna… The monasteries, of course they emphasized mindfulness, but mostly Samadhi.

People would say, oh, you practice to get somewhere, trying to get liberated, trying to get free. Because if you practice you still having to do something.  Of course I don’t buy that position. For myself, it’s a great freedom to practice. It’s a confirmation of freedom. One is free to practice, to explore, to develop heart and mind, free to appreciate there is no limits to their potential. Those who think practice is only means and goal oriented haven't understood it's an expression of a liberation, not an abstraction to it.  

The same happened with Roshi, Leonard Cohens teacher, and with Punja. (meditation without trying to get somewhere…).

One got to be free in all directions, therefor free to practice. people who rubbish it, are a little bit in danger of getting stuck with some old views, habits and patterns, which they might need to work on but it will get in the way if they think practice abstracts freedom. Thinking the same old way is much more abstraction. 

 There is tradition where the teaching communication is much more with the regular sustained way with the formless. Others like us use the form and love the formless, and we move between the two.

That sense of being with the rhythms of life and some outcomes and some consequences but is seems kind of small change to the bigger sense. You and I come here, we have the privilege of offering this program, there is the wish of course that it will be insightful and beneficial, the consequences of it help to develop agents of change, but there is some sense of knowing that we are not in control of all of that, we are just offering something, making something available, and maybe out it it something will flow and we know that our freedom is these expressions and we expressing it and let the wind will take it as it will.

Christopher Titmuss, a senior meditation and Dharma teacher in the west, a former Buddhist monk in Thailand and India, offers Dharma teachings addressing the wide variety of issues in daily life including mindfulness, meditation, communication and wise action.

Lila and Christopher are long term friends and were teaching together since 2004, including in this MTTC course (Mindfulness teacher training course).

EXTRACTS FROM THE INTERVIEW     MTTC course, September 2017 Germany

If we look a little deeper, it a metaphysic: its that overall single concept 

Imposed upon the actual dependent arising.

But there are reference in the text – the Buddha speaks about the connection of mind with other minds

Something is flowing that is so refined, and I get some conformations in one way or another.

My eyes and ears are too gross to such sensitivity

When we are more sensitive, receptive, the deeper we are  the world becomes magical. the world opens its secrets up

The invisible becomes much more visible;  The un-manifest becomes much more manifests. so the world is much richer because of the depth and there is much more feeling of synchronicity. spontaneity and events  weaving together  which n could never in zillion years plan.

The quiet happiness and freedom  is the conformation of the infinite

Infinite and freedom are two words of the same event

Life is so free it allows such diversities – all the diversity is a statement of how free life is

 And since its so free we are belonging to it – we are a confirmation of its freedom

life is bigger than that (unity, connectivity etc)  – recognize the disconnect,

the wish to have everything beautiful is a prejudice view point!

Q: When the heart is closed what would help us to realizes the deep?

A: not to talk (with the other person) about that which is closed down. Talk about something totally different. Totally unexpected.  For self practice – to walk up and down till the energy is changed.

Christopher Titmuss, a senior meditation and Dharma teacher in the west, a former Buddhist monk in Thailand and India, offers Dharma teachings addressing the wide variety of issues in daily life including mindfulness, meditation, communication and wise action.

Lila and Christopher are long term friends and were teaching together since 2004, including in this MTTC course (Mindfulness teacher training course).

EXTRACTS FROM THE INTERVIEW     MTTC course, June 2017 Germany

On becoming a Dharma teacher – criteria? Not exactly. Something else runs the show.

The primary interest is to give support for teachers to express their understanding in their  way which is supportive to people. I'm not concerned if they use the language of the form (Silla, Samadhi, Pannya) or not, they need a person outside of themselves to tell them – you can do it.

I wanted to ask you about the next generation and how do you see your Role as a teacher, how do you chose.

Q - When you give teaching, what is for you the primary intention?

A - Liberation.  That’s the thread that runs through. The liberation from the stuff, the freedom to be, the freedom to act. Something that is simultaneously transcendent but immanent, but close. That consistently what I wish to get across so It  realized or understood

But not to make it into a criteria in any way. In teacher meetings people discussed qualities that makes a teacher. But I never participated. Why list all this, and who has got it perfect anyway? … In the last analysis, in a way, the sangha decides a teacher.  You and I and others can give support, but if that person hasn’t got the dedication in and outside of retreat  - they'll fade.

I opt for a general sense of potential that this person can flower in and with the role, given the right guidance and support from one who has done it for years. These can bring something deeper   out if the person.

One of the most common things I hear from teachers is that how challenging it is to find the words around ultimate truth.  I say to people – at least try to put in a sentence or two about where it's all going: Nibhana, liberation, the truth, the unconditioned, call it what you like. Keep it alive inside yourself as well as with the others.

If I sense the basics are there – Ethics, lifestyle, which is respectful to the earth – living modestly. A real love of the dharma, a sense of practices, connection and support with others-  sangha, the India, Thailand, Burmese, experience. That itself is speaking to me. I'm not too concerned with the personality of the individual. And because of dependent arising – giving them more nourishment.

Looking back at your generation of teachers, when you were in your early 30 late 20, you didn’t have much experience with all these. But there was something else. Most of them couldn’t even tell me what the 4 noble truths are (laughter)… and saying all kind of things like "you create your own reality… and still do (laughter). I'll respond, but not as a criteria.

With the group of the MTTC I'm cutting the corners. I think the planet is chronic  self doubt 

 What would be your advise for someone who would like to be a dharma teacher?

(21.48 min– starts a new topic )-  what's your advice – what should people do to get the transcendent more immanent? A – the combination of retreats, coupled with the transcendent on a retreat, in the dialogue, in the listening, is the best climate possible. 

3 kinds of teachers that I'm totally fine with:

one, is good with all the basics: sila- Samadhi-panna, methods and techniques, loving kindness meditation, mindfulness, 8 fold path etc.  they teach on retreats and its totally fine.  I encourage some people to do that.

Second kind of teacher has more to offer – could be jhanas, insight, more understanding of the psychology of people – deeper.

Third kind of teacher – a certain consistency with the ultimate.

There are overlapping and sometimes a gradual shift.

Christopher Titmuss, a senior meditation and Dharma teacher in the west, a former Buddhist monk in Thailand and India, offers Dharma teachings addressing the wide variety of issues in daily life including mindfulness, meditation, communication and wise action.

Lila and Christopher are long term friends and were teaching together since 2004, including in this MTTC course (Mindfulness teacher training course).

EXTRACTS FROM THE INTERVIEW     MTTC course, June 2017 Germany

Meditation advise – there has to be a point when the meditator lose interest in focusing the mind upon an object of meditation. That is no longer a priority. Moving from the form to the formless. Receptivity that allows something to move in consciousness to provide insights and realization and takes the power out of the world to have dominancy over one life.

Emptiness - It makes everything else possible…

Its not that I have something that others don’t have. Its knowing it that makes all the difference… life and death rest in something that is not life and is not death…

Knowing is the end of movement

We live under a spell of movement: of doing. It’s a spell of the consciousness

When the spell finishes and is over with, the sense of something genuine and real which all this rests in, manifests, reveals, confirms.

A seeing and a knowing that is e quite comfortable with duality and non duality

Freedom is freedom – 3 manifestations of freedom - freedom from the problematic,   freedom to be,  -  and these 2 leads to the freedom to act.

What motivates you?

The life so far had sustained itself in real sense of being fulfilled

Q- What is your deepest wish?

A- The full awakening of human beings and flowing along with that, make all these teachings applicable

Christopher Titmuss, a senior meditation and Dharma teacher in the west, a former Buddhist monk in Thailand and India, offers Dharma teachings addressing the wide variety of issues in daily life including mindfulness, meditation, communication and wise action.

Lila and Christopher are long term friends and were teaching together since 2004, including in this MTTC course (Mindfulness teacher training course).

EXTRACTS FROM THE INTERVIEW     MTTC course, June 2017 Germany

Christopher is talking about his first steps in teachings, and about his first meditative experiences as well as various spiritual experiences from early childhood. "God is always with me". That sense haven't changed. Always been there. Only with gaps of days at maximum. I was always a happy child.

 About God – that which I can rest in, rely upon and is always available.

 It’s the quiet unshakable sustained sense that one is resting in something bigger then oneself, which I referred to as god, and I can refer to as reality or infinite or eternity.

Entering the monastery, I can't remember looking for something, but more the interest in this human being. Something was moving and exploring, and it just had to be that way…

There is very little suffering in my life.  As long as the receptivity is there, I can hear theirs without too much getting in the way.

Not experiencing major suffering is due entirely to the resting in God. The resting in somehow gives enough space to put perspective on the little events. And that perspective is the saving grace from God. The resting generates a natural freedom which in turn generate curiosity. The word Infinite is important to me. I want to express it through exploration. There is no limit to the exploration. Outwardly, form, practices, ways of teaching, infinitely different kinds of ways of meditation, of working on myself, infinite opportunity and that gives a lot of vitality.

The practice of Metta - loving kindness, or deep friendship. Metta is one of the four divine qualities of the heart-mind and is one of the most important qualities to cultivate on the path to freedom.

The journey of finding our inner authority –The journey of the Buddha and our life  journey – What am I going to do with ?my life"? How to work with the negative voices inside of us. The practice of "No junk thoughts" – as an act of love.

About The difference between comfort and comfortable, the role of kindness, Compassion as fierce love: our response-ability. Every act we take matters. we are welcome to meet difficult situations with a warm heart and clear mind.  

  מדיטציה קצרה של 3.5 דקות והנחיות מקיפות לתרגול מדיטציה בישיבה, וגם בהליכה ובשכיבה, כולל שאלות ותשובות בנושא מה זו מדיטציה ואיך מתרגלים

הערב התקיים ביוני 2019 בתל אביב, והוא כולל שיחה בנושא, שאלות ותשובות. 

הלימוד והתרגול מצביעים על הרעיון שאנחנו לא הגוף שלנו, הרגשות שלנו, המחשבות שלנו, ועם זאת, אנחנו לא נפרדים מכל אלה. אז מי אנחנו באמת? על ידי הבנה של מה אנחנו לא, אנחנו פוסעים על הנתיב של חקירה עצמית, שלוקח אותנו ישירות אל עבר החופש.